היכן הרוחניות ב'שור שנגח את הפרה'?

מאת: נתן קוטלר

שאלתו של הרבי מקוצק
מסופר שלמדן אחד התפאר בפני רבי מנחם מנדל מקוצק שהוא למד את כל הש"ס. הרבי מקוצק אמר "אמנם למדת את כל הש"ס, אבל מה לימד הש"ס אותך?"
בסדרה זו ננסה לשאול ברוח שאלתו של הרבי מקוצק:
"מה מלמדת אותנו מסכת בבא קמא?" "מהם העקרונות האמוניים, והמוסריים הנלמדים מתוך הסוגיה?", "כיצד נוכל לצמוח מבחינה רוחנית וערכית לאור הנלמד?"
במאמר זה ובחלק מהבאים אחריו נעסוק בהקדמות כלליות למסכת בבא קמא ולאחר מכן נעיין בסוגיות מובחרות לפי סדר המסכת.
***
התעלות רוחנית ומוסרית מלימוד בבא קמא
אחת השאלות שאנו שואלים לפעמים את עצמנו היא היכן הרוחניות בלימוד סוגיות כמו נזקי בור, אש ו'שור שנגח את הפרה' וכדומה?
רבי ישראל מסלנט היה אומר כי "לימוד סוגיית 'שור שנגח את הפרה' - משפיע למעט גם בלשון הרע". במבט ראשון דבריו של ר' ישראל נראים מעט תמוהים ולא מובן מה הקשר בין לימוד סוגיה עיונית מובהקת לבין מידות ומוסר?
עלינו לבאר את העומק בדבריו:
ראשית, התורה היא תורת חיים ו"תלמוד גדול, שהתלמוד מביא לידי מעשה" (קידושין מ, ב) וכדברי השל"ה בתפילתו "הנני רוצה ללמוד כדי שיביאני התלמוד לידי מעשה ולידי מידות ישרות ולידי ידיעת התורה, לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה" (תפילת השל"ה לפני הלימוד). ולכן, ודאי שעלינו ליישם בחיינו את מה שאנו לומדים.
אולם, ר' ישראל לא דיבר רק על יישום הנלמד באופן ישיר בחיינו (במקרה זה דאגה לשמירה מנזקי שוורים), אלא הרחיק לכת בדבריו אף יותר. ר' ישראל אמר רעיון מהפכני - על ידי לימוד סוגיות עיוניות מובהקות בנושאי נזיקין כמו 'שור שנגח את הפרה', אנו הופכים להיות בני אדם טובים יותר ובעלי רגישות מוסרית גבוהה יותר גם בתחומים אחרים בחיינו, כמו הימנעות מלשון הרע.
הרב קוק מתאר ב'אורות התשובה' כיצד לימוד בדיני ממונות ובנזיקין מביא להתעלות מוסרית ורוחנית: "דרך התשובה היותר מקורית וטובה, הנובעת מאור התורה בעולם, היא השינון בחלק דיני ממונות וכל המשפטים שבין אדם לחברו הכלולים אצלנו בלימוד 'חשן משפט', בכל הבקיאות הגרסאית היותר בהירה, וכל החריפות הישרה והרחבה היותר אפשרית. היא מתקנת את כל מכשולי הלב שבחיים ומעמידה את הצדק האלקי על בסיסו הנאמן ונוטלת את מחץ הספק והנבוכה מתוך הנשמה, על ידי מה שמאירה היא באורה הבהיר את דרך החיים המעשיים" (יג, ה).
לימוד דיני ממונות מפתח רגישות לזולת
מהי השאלה הראשונה ששואלים את האדם כשעומד בפני בית דין של מעלה? בגמרא בשבת (שם) נאמר: "אמר רבא: בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו: נשאת ונתת באמונה?".
רבי נחמן מברסלב שואל כיצד יֵדע האדם איך לשאת ולתת באמונה? והוא מפנה את תשומת לבנו למימרא נוספת של חז"ל: "ואמר רבי ישמעאל: הרוצה שיחכים - יעסוק בדיני ממונות, שאין לך מקצוע בתורה יותר מהן, והן כמעיין הנובע" (ב"ב קעה, ב).
רבי נחמן מלמדנו שכשם שישנו ערך מעשי בלימוד דיני ממונות, כך יש בו בלימוד ערך סגולי. הא כיצד? ישנו ערך מעשי בלימוד דיני ממונות, כדי שהאדם ידע מהי האחריות שלו כלפי בהמותיו כדי שלא יזיקו לזולת וכדומה וכן ידע כיצד לשאת ולתת באמונה. אולם, ישנו גם ערך סגולי בלימוד דיני ממונות. כאשר רבי ישמעאל אומר "הרוצה שיחכים - יעסוק בדיני ממונות", האם מדובר בחכמה אינטלקטואלית, או שמדובר בחכמת הנשמה?
רבי נחמן מלמדנו שמדובר בחכמת הנשמה "וזה שאמרו חז"ל הרוצה להחכים יעסוק בדיני ממונות, היינו הרוצה לחדש את שכלו, היינו נשמתו. יעסוק בדיני ממונות, היינו מו"מ [=משא ומתן] באמונה. כי העוסק במו"מ באמונה, הוא ודאי עוסק בדיני ממונות. כי כל דיני ממונות שייך למו"מ, כי אי אפשר לעסוק במשא ומתן באמונה, כי אם בקי בדיני ממונות, שלא יכשל בהם" (ליקוטי מוהר"ן תורה לה). אדם שעוסק בדיני ממונות ודאי צובר ידע, אך הוא גם, ובעיקר, מושפע מהלימוד והופך להיות אדם רגיש יותר לרכושו של הזולת ומתוך אחריות ואכפתיות הוא חושב פעמיים אם מעשיו או קנייניו יביאו לנזק לזולת.
סיכום
אם נשיב על השאלה שפתחנו בה: "היכן הרוחניות ב'שור שנגח את הפרה'?" התשובה היא שהלימוד מזכך את האדם. אם אדם לומד ברצינות סוגיות בסדר נזיקין, הלימוד יפתח בו רגישות מוסרית לזולת ועל ידי כך ירומם אותו מבחינה רוחנית.
רבו של ר' ישראל מסלנט, רבי יוסף זונדל מסלנט היה אומר "אי אפשר לו לאדם להיות ירא שמים אם לא למד כדבעי חשן משפט, וקשה להזהר בדיני נזיקין ומשפטים אם חסרות הידיעות בתורת המידות והמוסר" (השווה: אורות התשובה יג *ה1).