בסוגייתנו מסופר שרבא מדריך את תלמידיו רב פפא ורב הונא כיצד להתייחס לפסקי דין כתובים שהם עלולים למצוא לאחר פטירתו: אם ימצאו פסק דין כזה, מצד אחד אין לבטל אותו במקרה ויש עליו קושיות, כי אולי יום אחד ימצאו תירוץ. ומצד שני אין להרגיש מחויבות לקיים אותו רק משום שזה פסק הדין של רבכם, אלא יש לפסוק לפי ההבנה העכשווית של הדיינים. "דאין לדיין אלא מה שעיניו רואות".
ביאר הרשב"ם כתב "אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות והוא הדין לדבר התלוי בסברא דאין לו אלא מה שלבו רואהו".
רבא נוגע בנקדה משמעותית ביותר: עצמאות הפסיקה של חכמי הדור הבא. ניתן לטעות ולחשוב שתהליך ירידת הדורות משפיעה באופן שלילי על היכולת לכוון לאמיתה של תורה. אך רבא מלמדנו אחרת: יש סיעתא דשמיא מיוחדת לחכמים שבכל דור לקבוע את ההלכה לפי ההבנה המיוחדת שלהם באותו הדור.
החזון איש כתב "השגחתו יתברך הוא בכל דור ודור על היחידים ששתלן בכל דור להורות חוקיו ומשפטיו לישראל, וכשהן מעמיקין בהלכה הן בשעה זו כמלאכים ורוח ממרום שורה עליהן, ועל פיהן נקבעו הלכות באישות החמורה ובשבת ובשאר הלכות החמורות, ורוח חזק לפעמים מפומהון נפיק בדברים חוצבי להבות, וכל זה חביב לפניו יתברך" (אגרות חזו"א ח"א אג' לג).
חז"ל אומרים במסכת ראש השנה (בהקשר למחלוקת רבי יהושע ורבן גמליאל לגבי מועד קביעת יום הכיפורים): "ירובעל [=גדעון] בדורו - כמשה בדורו, בדן [=שמשון] בדורו - כאהרן בדורו, יפתח בדורו - כשמואל בדורו. ללמדך שאפילו קל שבקלין ונתמנה פרנס על הצבור - הרי הוא כאביר שבאבירים, ואומר ובאת אל הכהנים הלוים ואל השפט אשר יהיה בימים ההם. וכי תעלה על דעתך שאדם הולך אצל הדיין שלא היה בימיו? הא אין לך לילך אלא אצל שופט שבימיו, ואומר אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה" (כה, ב).
על הפסוק "בינו שנות דור ודור" כתב בעל חידושי הרי"מ מגור "בכל דור ובכל תקופה באה הבנה חדשה בתורה מן השמים, שהיא מתאימה לדור וצדיקי כל דור מבינים בתורה כפי מה שדרוש ללמד את בני הדור" (חידושי הרי"מ עה"ת והמועדים, ירושלים תשנ"ב עמ' רס"ג).
