אנשי ריש גלותא: בעלי זרוע או בעלי נדיבות? - בבא בתרא לו, א

מאת: נתן קוטלר

מי לא יכול להיות 'מוחזק'? 

בתחילת הפרק ראינו שמי שמחזיק בנכס במשך שלוש שנים ללא מחאה מגורם אחר, הוא נחשב 'מוחזק'. אולם בסוגייתנו מבואר שישנם יוצאים מהכלל: "והני דבי ריש גלותא [=אנשי ראש הגולה] - לא מחזקי בן [=אין להם חזקה בקרקעות] ולא מחזקינן בהו [ואין לאחרים חזקה בקרקעות שלהם]". מה ההבדל בין אנשי ריש גלותא לאנשים מן השורה? 

"אימה יתירא" או יראת כבוד 

ביאר הרשב"ם: "דמחמת יראתן לא מיחו בהן". לשיטתו אנשי ריש גלותא היו כוחניים מאוד ולכן אם הם החזיקו בקרקעות, הבעלים האמיתיים לא יעזו למחות בהם, פן יבולע להם. בתשובות הגאונים מכתב-יד קיימברידג' מופיע ביאור של רבינו חננאל לבבא בתרא ושם כתב שהיתה "אימה יתירא" מאנשי ריש גלותא כי כולם היו תלויים במלכות ואילו הם היו קרובים למלכות. 

אולם ה'יד רמ"ה' מציג לנו תמונה שונה: "לא מחזקי דעבידי אינשי למשבקינהו למיחת ולמידר בבתיהן כמה שנים משום יקרא דריש גלותא ולא מחו בהו". כלומר, הבעלים האמיתיים לא מחו באנשי ריש גלותא, כי הם העריכו את עשייתם למען הציבור והיתה להם יראת כבוד (ואולי גם הכרת הטוב) לאוטונומיה השלטונית היהודית היחידה בגלות. בהמשך דברי הגמרא אנו מגלים גם יחס מורכב כלפי אנשי ריש גלותא. 

בעלי זרוע או בעלי נדיבות? 

הגמרא אומרת שמי שטוען שאנשי ריש גלותא מכרו או נתנו לו קרקע והוא החזיק בה שלוש שנים, אין ערך ל"חזקתו", מדוע? 

הרשב"ם מציע שני הסברים: 

בעלי זרוע - "שמתוך שהם עשירים ויש להם בתים ושדות הרבה מניחין בני אדם לדור בבתיהם ושותקים ושמחים כדי להשביח קרקע שלהם וימצאום מתוקנים וגם למחות אינן חוששים לפי שבזרוע יטלו את שלהם כל זמן שירצו".

טרודים בצרכי ציבור – "וי"מ לפי שעסוקין בצרכי צבור אין יודעין מי מחזיק בשלהן ולא נהירא". ההסבר השני שהרשב"ם מסתפק בו מראה לנו נקודת מבט אחרת על אנשי ריש גלותא. הם אינם בעלי הזרוע שאנו מדמיינים, אלא הם טרודים בצרכי ציבור ולכן אפילו הדאגה לקרקעות הפרטיות שלהם אינה בראש מעייניהם. ההתמקדות שלהם היא לתועלת הכלל. 

דווקא מצינו חבר להסבר זה בדברי ה'יד רמ"ה': "וכן לא מחזקינן בהו משום דעבידי אינהו למשבק אינשי למידר בבתיהן ולמיכל אדעתייהו דרך נדיבות". 

אנשי ריש גלותא איפשרו לאנשים לדור בבתיהם ולאכול מפירות קרקעותיהם מתוך נדיבות ורצון להיטיב לציבור. ולכן, אין לנצל את טוב ליבם כדי לטעון לחזקה על הקרקע. 

אם כן, מי צודק? מה היה טבעם של אנשי ריש גלותא? האם הם היו בעלי זרוע? או בעלי נדיבות? 

השררה יכולה לגרום לשחיתות, אך גם יכולה להביא לנדיבות ולמסירות למען הציבור. ואכן כך היה מבחינה היסטורית, היו ראשי גולה שלא הצטיינו בצדיקותם, אך היו גם ראשי גולה כמו רב הונא קמא, מר עוקבא, עוקבן בר נחמיה ורב הונא בר נתן שהיו אות ומופת למנהיגים עם נדיבות רוח ואצילות.

להצטרפות לקבוצת 'הַדַּף הָרַעְיוֹנִי' בית מדרש גמרא באמונה: https://chat.whatsapp.com/FcOBPWtNITeDy1ZswZySbM