מאת: נתן קוטלר

ארבעת סוגי המצוות

"עשר מצות נצטוו ישראל במרה, שבע שקיבלו עליהן בני נח, והוסיפו עליהן: דינין, ושבת, וכיבוד אב ואם". רש"י (שמות כד, ג) הזכיר שנצטוו גם על פרה אדומה.

מדוע נצטוו דווקא במצוות אלו במרה? המהר"ל (גור אריה דברים ה, יב) מסביר שכל המצוות נחלקות לארבעה חלקים: 

א. חוקים – מצוות שנכתבו בתורה ללא טעם גלוי, כמו פרה אדומה. 

ב. מצוות שמעיות – מצוות שהטעם שלהן כתוב בתורה, כמו שבת. 

ג. מצוות שכליות – מצוות שניתן להגיע אליהן גם מהשכל ומסברא אנושית, כמו הדינים שבין אדם לחבירו. 

ד. מצוות טבעיות – מצוות שהטבע האנושי מחייב לקיימן, כמו כיבוד אב ואם. המצוות שעם ישראל קיבלו במרה, מייצגות את הסוגים השונים המצוות. 

עם ישראל קיבלו מצוות אלו לא רק כדי 'לטעום מכל סוג' של מצוה, אלא בעיקר כדי להכין אותם לקראת מתן תורה. 

החוקים מלמדים ענוה

אחת התכונות החשובות ביותר ללימוד תורה היא ענוה. ישנם דברים שלעולם לא נבין, לא משום שאין להם טעם, אלא משום שישנם חלקים בתורה שרוב בני האדם לעולם לא יצליחו להבין את עומקם. 

על הפסוק "זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' לֵאמֹר דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה" (במדבר יט, ב) אומרים חז"ל: "א"ר יוסי ברבי חנינא אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה לך אני מגלה טעם פרה אבל לאחר חקה דאמר רב הונא כתיב (תהלים עה) כי אקח מועד אני מישרים אשפוט וכתיב (זכריה יד) 'והיה ביום ההוא לא יהיה אור יקרות וקפאון' יקפאון כתיב דברים המכוסין מכם בעולם הזה עתידים להיות צופים לעולם הבא" (במדבר רבה יט, ו). 

הטעם קיים, אך רק יחידי סגולה כמו משה רבינו ורבי עקיבא וחבריו רשאים להבינו וכנראה שרק לעתיד לבוא "הדברים המכוסין" יתגלו. 

קדושה בחיים הארציים

המצוות השמעיות תובעות מהאדם לרומם את החיים הארציים שלו ולצקת בהם קדושה. השבת היא אמנם אי של קדושה בחיי המעשה, אך היא משפיעה ומרוממת את ימות השבוע בקדושתה. 

שמירת הכשרות תובעת מהאדם ריסון תאוות האכילה וממלאת אותו בטהרה פנימית "וכל הנזהר בדברים אלו מביא קדושה וטהרה יתירה לנפשו, וממרק נפשו לשם הקדוש ברוך הוא שנאמר והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני" (רמב"ם סוף הל' מאכלות אסורות). 

המצוות השמעיות אינן קלות, אלא הן דורשות מהאדם מאמץ והקרבה לקיימן. הן דורשות מהאדם התמודדות פנימית וגם עמידה נחושה על העקרונות כלפי חוץ. "כשהאדם מזדמן עם הא-ל לפונדק אחד, הוא נתבע ע"י הא-ל להקרבה עצמית" ('בסוד היחיד והיחד' עמ' 427 ועוד). 

סדר מול צדק ואמת אלוקית

אמנם ניתן להגיע למצוות השכליות בכח הסברא ובשכל האנושי, אך התורה מרוממת את מטרת המשפט – לא רק כדי להשליט סדר בחברה, אלא בעיקר כדי להביא לצדק, אמת ויושר. התורה גם מעמידה גבולות ומדריכה את האדם כיצד לדאוג שהמעשה יהיה באמת ישר וטוב בעיני ה' מתחילתו ועד סופו. ב'דינא דבר מצרא' לדוגמה, אנו מוצאים את שתי הבחינות הללו: 

א. סדר מול צדק - מתן זכות הקדימה ברכישה במשפט האנגלי ובמשפט האמריקאי לדוגמה, הוא רק כדי למנוע פגיעה בערך הפרופורציונאלי של המניות ולא כדי להגדיל את כמות המניות שברשותו. זאת משום שמטרת המוסר האנושי היא להשליט סדר בחברה ולשמור על זכויות הפרט. 

לעומת זאת, מטרת המוסר האלוקי היא לעשות "הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב בְּעֵינֵי ה'", ולכן, העיקרון העומד מאחורי 'דינא דבר מצרא' אינו מניעת הפסד לבן המצר אלא כדי לאפשר לו להרחיב את הנכסים ברשותו. וזאת מתוך הבנה שהתורה מחנכת את האדם לגלות ישרות וטוב לב ללכת לקראת הזולת לפנים משורת הדין ובפרט כאשר הנאתו של הזולת (בן המצר) גדולה מטרחתו של הקונה. התורה מרוממת את המוסר האנושי למקום אחר לחלוטין וקוראת לא רק להשליט סדר בחברה, אלא לעשות את הישר והטוב. 

ב. אמת אלוקית - לפעמים ישנה התנגשות בין ערכים, כמו הערך של עשיית חסד עם יתומים קטנים שרוצים לקנות את הנכס, לבין הערך של עשיית הישר והטוב לשכן בן המצר. במקרה כזה, הערך הראשון גובר על הערך השני (רמב"ם הל' שכנים יב, יג). וכן, ישנם ערכים כמו יישוב ארץ ישראל שדוחים דין זה (רמב"ם שם יד, א). במקרים של התנגשות בין ערכים, התורה מכריעה לפי האמת האלוקית. התורה דואגת שהרצון לעשות מעשה ישר וטוב יהיה באמת ישר וטוב. 

דרך ארץ קדמה לתורה

רבינו ניסים גאון מלמדנו כלל גדול "כי כל המצות שהן תלויין בסברא [=בסברה שכלית] ובאובנתא דליבא [=הבנת הלב] כבר הכל מתחייבים בהן מן היום אשר ברא אלקים אדם על הארץ עליו ועל זרעו אחריו לדורי דורים" (הקדמה למסכת ברכות). כל מוסכמות המוסר האנושיות שהשכל מחייב לקיימן, יש להן תוקף מהתורה (שו"ת יד חנוך סי' כב). 

מידות טובות ואנושיות טבעית הן הבסיס לתורה. ללא המוסריות הטבעית האנושית, האדם אינו יכול להיות 'מענטש' ועלול ללמוד את התורה בניגוד לכוונת נותן התורה. אך ללא הדרכת התורה, האדם עלול לטעות בדרך ולהגיע לחוסר מוסריות ולהכריע בדילמות מוסריות באופן מוטעה. ולכן הציווי משמעותי במיוחד גם למצוות הטבעיות. 

יחד עם זאת, ההזדהות המלאה של באדם עם ה'מצוות הטבעיות' היא הכרחית (שמונה פרקים לרמב"ם פ"ו). לכן לדוגמה לא מברכים על מצוות כיבוד אב ואם, כי צריך לקיימה לא רק בגלל הציווי, אלא בעיקר מתוך רצון פנימי ואהבה (שו"ת שרידי אש ח"א סי' סא). 

*** 

הפנמת ארבעת העקרונות הללו, סוללת את הדרך לקבלת התורה, אז וגם היום.