בקשת מחילה על הנזק

מאת: נתן קוטלר

נזק לאדם מחייב תשובה לפני אלוקים
הרמב"ם כותב בתחילת הלכות תשובה שהאדם נדרש לשוב בתשובה ולהתוודות על כל חטאיו "וכן החובל בחברו והמזיק ממונו אף על פי ששילם לו מה שהוא חייב לו אינו מתכפר עד שיתודה וישוב מלעשות כזה לעולם שנאמר מכל חטאות האדם". אם האדם הזיק לחברו, כדי לתקן את הנזק לא מספיק רק לשלם עבור הנזק, אלא צריך להפיק לקחים לעתיד ולכן חייב להתוודות ולשוב בתשובה. רואים מכאן גם דבר מופלא, שאף אם האדם הזיק לחברו, הוא חייב לשוב בתשובה לפני אלוקים.
עלינו לברר האם לבד מהתשלום עבור הנזק, צריך האדם לבקש מחילה מחברו?
הסתירה ברמב"ם
נראה שלכאורה ישנה סתירה ברמב"ם:
בהלכות תשובה כתב הרמב"ם: "אבל עבירות שבין אדם לחברו כגון החובל את חברו או המקלל חברו או גוזלו וכיוצא בהן אינו נמחל לו לעולם עד שיתן לחברו מה שהוא חייב לו וירצהו, אף על פי שהחזיר לו ממון שהוא חייב לו צריך לרצותו ולשאול ממנו שימחול לו" (ב, ט). אם כן, בנזקי ממון כמו גזל המזיק חייב לבקש מחילה מחברו.
אך בהלכות חובל ומזיק כתב הרמב"ם: "אינו דומה מזיק חברו בגופו למזיק ממונו, שהמזיק ממון חברו כיון ששלם מה שהוא חייב לשלם נתכפר לו אבל חובל בחברו אף על פי שנתן לו חמשה דברים אין מתכפר לו ואפילו הקריב כל אילי נביות אין מתכפר לו ולא נמחל עונו עד שיבקש מן הנחבל וימחול לו" (ה, ט). אם כן, הרמב"ם מחלק בין נזקי ממון לבין נזקי הגוף. בנזקי הגוף בלבד חייב לבקש מחילה מחברו ואילו בנזקי ממון לכאורה מספיק לשלם.
כיצד, מצד אחד, הרמב"ם כותב שהמזיק חייב לשלם ולבקש מחילה מהניזוק, ואילו מצד שני הרמב"ם כותב שמספיק לשלם?
מפרשי הרמב"ם כתבו הסברים שונים והציעו חילוקים בין הלכות תשובה להלכות חובל ומזיק, אולם במאמר זה אנו נלמד את תשובתו של הרב שמעון משה דיסקין בספרו 'משאת המלך' (ב"ק סי' כז).
בקשת המחילה והמחילה עצמה
'משאת המלך' כותב כי יש הבדל בין בקשת המחילה לבין המחילה עצמה. הרמב"ם כותב בהלכות תשובה: "החוטא לחברו ומת חברו קודם שיבקש מחילה מביא עשרה בני אדם ומעמידן על קברו ויאמר בפניהם חטאתי לה' אלקי ישראל ולפלוני זה שכך וכך עשיתי לו" (ב, יא). אם כן, אפילו שחברו מת וכבר אינו יכול למחול לו, עדיין יש ערך עצמי בבקשת מחילה במעמד מיוחד.
באילו מקרים די בבקשת מחילה בלבד ובאילו מקרים חובה שהניזוק ימחל ממש?
החילוק בין נזקי גוף לנזקי ממון
'משאת המלך' כותב שבין בנזקי גוף ובין בנזקי ממון, המזיק חייב לבקש מחילה מהניזוק, אולם ההבדל ביניהם הוא הצורך שהניזוק ימחל למזיק. בנזקי גוף אם הנחבל לא ימחל לחובל, העוון אינו מתכפר לו. אולם בנזקי ממון אמנם חייב לרצותו ולשאול ממנו שימחול לו, אך הכפרה אינה תלויה במחילתו של הניזוק. ולכן, כאשר הרמב"ם כתב בהלכות חובל ומזיק שישנו הבדל בין נזקי גוף לנזקי ממון, הכוונה היא לעניין מחילה ממש, אך לעניין בקשת מחילה אין הבדל. ולכן הרמב"ם כתב בהלכות תשובה שהמזיק "צריך לרצותו ולשאול ממנו שימחול לו".
ההוכחה לחילוק זה היא בשאלה 'מה קורה כאשר הניזוק/הנחבל אינו מוכן למחול למזיק/לחובל?'
בנזקי ממון האדם נדרש לבקש מחילה במעמד מיוחד ואם עושה כן הוא יוצא ידי חובתו אפילו אם הניזוק אינו מוכן למחול לו. ולכן כתב הרמב"ם מיד לאחר החובה לרצות ולבקש מהניזוק למחול לו, שאם הניזוק לא מוכן למחול לו, יביא המזיק שלושה מחבריו ויבקש מחילה בפומבי שלוש פעמים "לא רצה מניחו והולך לו וזה שלא מחל הוא החוטא" (הל' תשובה ב, ט).
אך בנזקי גוף שהנזק חמור ועמוק יותר, החובל אינו יוצא ידי חובתו אם הנחבל אינו מוכן למחול לו, כי בקשת המחילה אינה מספיקה, אלא צריך גם את המחילה ממש. ולכן במקרה שהחובל ביקש מחילה כמה פעמים אך הניזוק אינו מוכן למחול, לא כתב הרמב"ם שהוא נחשב לחוטא, אלא רק שאסור לו להיות אכזרי וראוי למחול לו (הל' חובל ומזיק ה, י). בנוסף, הרמב"ם לא תיאר בהלכות חובל את המעמד המיוחד של בקשת מחילה בפני שלושה בני אדם, משום שבחובל אין למעמד זה משמעות אם הנחבל לא ימחל לו כי בקשת המחילה עצמה אינה מספיקה.
סיכום ומסקנות
האדם המזיק בנזקי ממון מחויב לתקן את הנזק שגרם לחברו בשלוש דרכים: ראשית כל עליו לשלם את הנזק, שנית עליו לבקש מחילה מן הניזוק. ולבסוף עליו ולהתוודות על חטאו ולשוב בתשובה בפני אלוקים. בנזקי גוף, בנוסף לרשימה זו, החובל לא יוצא ידי חובה רק בבקשת מחילה, אלא נדרש שהנחבל ימחל לו בפועל.
נזק אינו רק ממוני, אלא כל נזק יוצר תחושות קשות ומשקעים בין המזיק לניזק שאינם נעלמים רק בתשלום הממון. התורה מכבדת תחושות אלו ותובעת השתדלות ליצור תחושות טובות יותר על ידי בקשת מחילה, במטרה לקרב את ליבותיהם של המזיק לניזק זה אל זה.