גודל המעשה או רוב המעשה? - בבא בתרא ט, ב

האם עדיף לתת לעני אחד סכום גדול בפעם אחת או לתת לעניים רבים סכומים קטנים לאורך זמן? מה עדיף: גודל המעשה או רוב המעשה?

שריון או בגד? 

בסוגייתנו נחלקו בשאלה זו: 

רבי אלעזר סובר "מאי דכתיב: וילבש צדקה כשריון? לומר לך, מה שריון זה - כל קליפה וקליפה מצטרפת לשריון גדול, אף צדקה - כל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול". 

רבי חנינא סובר: "מהכא: וכבגד עדים כל צדקותינו, מה בגד זה - כל נימא ונימא מצטרפת לבגד גדול, אף צדקה - כל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול". מה עומק המחלוקת? כדי להבין זאת, יש לברר מה ההבדל בין שריון לבין בגד? החתם סופר מסביר שאילו היה אפשר להכין בגד שלא עושי מחוטים בודדים, אלא מיריעה אחת – זה היה כמובן עדיף, מאשר בגד ארוג מחוטים רבים. אך בשריון קשקשים, היתרון שלו הוא דווקא משום שהוא עשוי קשקש-קשקש ולא מלוח ברזל אחד. כל קשקש מאפשר ללוחם גמישות תנועה ויכולת לחימה טובה יותר מלוח אחד חלק. 

אם כן, רבי חנינא סובר שגודל המעשה עדיף ואילו רבי אלעזר סובר שרוב המעשה עדיף.

רוב המעשה 

הרמב"ם נקט כמו שיטת רבי אלעזר. על דברי המשנה "והכל לפי רוב המעשה" (אבות ג, טו) הרמב"ם מדייק שלא נאמר "והכל לפי גודל המעשה", אלא "הכל לפי רוב המעשה". ללמדנו "שהמעלות לא יושגו לפי שעור גודל המעשה, אלא לפי רוב מספר המעשה". הרמב"ם מביא ממחיש זאת במשל: "משל זה, שהאדם אם יתן למי שראוי אלף דינר, בפעם אחת ולאיש אחד, לא תושג לו מעלת הנדיבות בזה המעשה האחד הגדול, כמו שתושג למי שיתנדב אלף פעמים באלף דינר, ויתן כל דינר מהם על צד הנדיבות, לפי שזה ייכפל על ידו מעשה הנדיבות אלף פעמים, ויושג קנין חזק, וזה פעם אחת בלבד התעוררה הנפש התעוררות גדולה למעשה טוב, ואחר כן פסקה מזה". 

הרמב"ם מלמדנו שההרגל לעשות מעשים קטנים של חסד לאורך זמן – הוא שבסופו של דבר משפיע על נפש האדם.

הרגלי נתינה בבית 

כאשר השגרה מלאה בנתינה, הילדים סופגים את האווירה בבית וההרגל ים החיוביים הללו מצמיחים בהם כוחות לעתיד: "רבי יהושע בן לוי אמר: כל הרגיל לעשות צדקה - זוכה הויין לו בנים בעלי חכמה, בעלי עושר, בעלי אגדה. בעלי חכמה".   הרב דסלר כתב "שבדברים גדולים אינה נכרת המדרגה האמיתית של פנימיות האדם, שכן הרבה התלהבות חיצונית עושה, אבל בדברים קטנים שלכאורה אין להם ערך וחשיבות, דווקא בהם מתגלה פנימיותו של האדם, היא מדרגתו האמיתית" (מכתב מאליהו ג' עמ' 108). המעשים הקטנים היומיומיים של נתינה ודאגה לזולת הם אלו שבסופו של דבר בונים את האדם ואת הדורות הבאים.

הצטרפות לקבוצת 'הַדַּף הָרַעְיוֹנִי' בית מדרש גמרא באמונה: https://chat.whatsapp.com/FcOBPWtNITeDy1ZswZySbM