למדנו בדף קלד, ב את הברייתא על רבי יוחנן בן זכאי "שלא הניח מקרא ומשנה, גמרא, הלכות ואגדות...ודבר גדול ודבר קטן, דבר גדול - מעשה מרכבה, ודבר קטן - הויות דאביי ורבא [סוגיות התלמוד]".
השאלה היא כיצד ניתן להגדיר את הויות דאביי ורבא כדבר קטן?!
נראה לתרץ לפי הברייתא בסוגייתנו: "עתיר נכסין עתיר פומבי - זה הוא בעל הגדות, עתיר סלעים עתיר תקוע - זהו בעל פלפול...הכל צריכין למרי חטיא - גמרא".
רבינו גרשום מסביר: "הכל צריכין למרי חטיא. שאין אדם יכול לחיות בלא חטה. זה בעל גמרא שאין אדם יכול להורות איסור והיתר ולא לדין כי אם בעל גמרא שיודע לפרש ולחקור הכל".
הרב נתן גשטטנר זצ"ל (מחבר שו"ת 'להורות נתן') ביאר שהחיטה היא יסוד מאכלו של האדם, ואפשר להכין ממנה סוגים רבים ומגוונים של מאכלים ומאפים כל אחד לפי כשרונו ויכולתו. מכל מקום, יסוד כל המאכלים הללו הוא החיטה, ובלעדיה אי אפשר להכינם כלל.
באותה דרך, בעלי האגדה ובעלי הפלפול מלמדים דברי תורה המרחיבים את הלב ואת הדעת, אך יסוד ושורש כל החידושים הם מהויות אביי ורבא. ולכן נאמר "הכל צריכין למרי חטיא", סוגיות התלמוד הן היסודות לכל חידושי התורה המופלאים (להורות נתן אבות ב, ח).
אם כן, אמנם 'הויות דאביי ורבא' נקראים "דבר קטן", אך זהו דבר יסודי והכרחי שאי אפשר לחיות בלעדיו.
