"דורשי רשומות": גילוי הרשמים הטובים על העולם - סנהדרין קד, ב
"דורשי רשומות": גילוי הרשמים הטובים על העולם - סנהדרין קד, ב
מאת: נתן קוטלר
"דורשי רשומות", מניין?
במשנתנו (סנהדרין צ, א) מופיעה רשימה של שלושה מלכים וארבעה הדיוטות שאין להם חלק לעולם הבא: "שלשה מלכים: ירבעם, אחאב, ומנשה...ארבעה הדיוטות - בלעם, ודואג, ואחיתופל, וגחזי".
אך בסוגייתנו (קד, ב) מופיעה דעה חולקת על המשנה: "דורשי רשומות היו אומרים: כולן [=למעט בלעם] באין לעולם הבא, שנאמר 'לִי גִלְעָד' (תהלים ס, ט)...זה אחאב שנפל ברמות גלעד".
מי הם 'דורשי רשומות'? ומה שורש קביעתם ש"כולן באין לעלם הבא"?
"בשורת הבנים" – אפילו רשעים?
ר' צדוק הכהן מלובלין מתייחס רבות בכתביו ל'דורשי רשומות' שבסוגייתנו. ב'פרי צדיק' לחג הפסח הוא כותב מהלך נפלא.
מה שימח את עם ישראל כל כך שנאמר "וַיִּקֹּד הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ"?
רש"י אומר: "ויקד העם - על בשורת הגאולה וביאת הארץ ובשורת הבנים שיהיו להם". ר' צדוק שואל ניתן להבין את השמחה על בשורת הגאולה וביאת הארץ, אך מה הבשורה שיהיו להם בנים? לאנשים פרטיים זו בוודאי בשורה גדולה שיוולדו להם בנים, אך לאומה שלימה עולם כמנהגו נוהג שנושאים נשים ומולידים בנים. ולכן מה בדיוק הבשורה כאן?
ר' צדוק אומר לנו שצריך לשים לב איזה בנים מדובר: "וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם", זו הרי השאלה של הבן הרשע בהגדה! וזו בדיוק הבשורה ששימחה את עם ישראל כל כך – שאפילו אם יהיו להם בנים רשעים ח"ו, הם תמיד יישארו חלק מעם ישראל ובלשונו של ר' צדוק "עיקר הבשורה היה להם שאף הבנים רשעים שיוולדו להם לא ידחו מכלל ישראל לעולם". ר' צדוק מביא מספר מקורות ממסכת סנהדרין (בין היתר) ליסוד חשוב זה: לגבי עכן נאמר: "חָטָא יִשְׂרָאֵל (יהושע ז, יא) אמר רבי אבא בר זבדא: אף על פי שחטא - ישראל הוא" (סנהדרין מד, א). ובהמשך עוד נאמר לגביו "היום הזה אתה עכור, ואי אתה עכור לעולם הבא" (שם מד, ב). ר' צדוק לבסוף מביא את סוגייתנו שדורשי רשומות אמרו "כולן באים לעולם הבא חוץ מבלעם".
ר' צדוק כותב: "דורשי רשומות היינו שמשיגים הרגשה למעלה משכל אנושי והוא רק כמו רושם, דאנשי כנסת הגדולה אמרו עליהם שאין להם חלק לעולם הבא על פי שכל השגת אנושי. ורק הדורשי רשומות אמרו שיש להם חלק לעולם הבא מחמת שהם מזרע ישראל ואף על פי שחטא ישראל הוא ולא ידח ממנו נדח".
ר' צדוק חוזר לשאלה שפתח בה על השמחה של עם ישראל על הבנים הרשעים: "ועל הבשורה הזו היו שמחים ועל זה נאמר ויקוד העם וישתחוו על בשורת הזרע שהובטח להם שיהיה לזרעם קדושת ישראל לעולם".
למעלה מהמציאות הנגלית בעין
דורשי רשומות מסוגלים לראות תמונה כוללת ועמוקה יותר של המציאות, הם מבינים שמה שנראה בעין אינו חזות הכל. לדוגמה – כאשר נאמר "וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים" – "דורשי רשומות אמרו: אין מים אלא תורה, שנאמר: הוי כל צמא לכו למים, כיון שהלכו שלשת ימים בלא תורה נלאו" (ב"ק פב, א). דורשי רשומות הבינו שהטענה שאין מים, היתה כמובן נכונה ומגובה בעובדות בשטח, אך היא לא היתה חזות הכל – הקושי שבעבע מתחת לפני השטח היה שחיפשו עומק רוחני "לֹא רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה' " (עמוס ח, יא).
"לִי גִלְעָד": גילוי הרשמים שהותיר אחאב על העולם
ובחזרה לסוגייתנו, דורשי רשומות יודעים לזהות את הטוב הפנימי שבכל יהודי והשפעת מעשיו על העולם. לדוגמה – הם דרשו שיש שאחאב בא לעולם הבא, למרות הרוע שהוא עשה בעבודה זרה וברציחת נבות ונביאי ה'. דורשי רשומות ידעו להבחין גם ברשמים הטובים שהשאיר בעולם. ואלו דברי הרב קוק על דמותו המורכבת של אחאב:
"והנה התכונה של החבה הלאומית נתגלתה באחאב שחבב מאד את ישראל, ואחז מעשה אבותיו עמרי שהוסיף עיר אחת בא"י (סנהדרין קב, ב), ו'דורשי רשומות אמרו כולם באים לחיי העוה"ב, 'לִי גִלְעָד', זה אחאב שנפל בגלעד' (שם קד, ב), שהיה מעמיד פנים במלחמה, גם אחר שנחתו בו החצים, כדי שלא להבעית את ישראל (מועד קטן כח, ב). אומץ רוח כזה בא מאהבה יתירה ונפלאה, גם כיבד את התורה (סנהדרין קב, ב) מפני שעכ"פ שמר את כבוד האומה כלפי חוץ, לפני בן הדד, ועכ"ז לא הכיר ערכה של תורה וקדושת השי"ת המיוחדת שבה כל יתרונם של ישראל. ע"כ הלך בדרכי איזבל ובחוקות התועבות של גויי הארץ לפי המדה שהיתה שולטת אז ברוח הזמן" (מאמרי הראיה א' עמ' 97).
כל מעשה טוב משאיר רושם על העולם. דורשי רשומות יודעים לגלות את אותו הרושם ולכן דווקא הם יכולים לקבוע ש"כולן באין לעלם הבא".
