סוגייתנו עוסקת בתוקף ההלכתי של חתימת העד על ידי סימן במקום כתיבת השם. הגמרא מביאה דוגמאות לאמוראים שחתמו על ידי סימן:
"דהא רב צייר כוורא [=דג], ר' חנינא צייר חרותא [=ענפי דקל], רב חסדא - סמ"ך, רב הושעיא - עי"ן, רבא בר רב הונא - מכותא! [=תורן של ספינה]".
השאלה היא מדוע האמוראים בחרו דווקא בסימנים אלו לחותמות שלהם?
רבי מאיר שפירא מלובלין אמר שני רעיונות נפלאים לגבי העומק מאחורי החותמת של רב:
א. מסירות נפש למען התורה
החותמת של רב סימלה את האמירה המיוחדת שלו בעולם. מה היא היתה? הרמב"ם כתב "אמרו על רב תלמיד רבינו הקדוש שלא שח שיחה בטלה כל ימיו" (הל' דעות פרק ב, ד). וכך ביאר רבי מאיר שפירא: "עדות זו על רב באה ללמדנו עד כמה היה רב דבוק בתורה באופן מופלא, שלא נתפנה לשיחה בטילה כל ימיו" (אמרי דעת ח"ב שיז).
אם כן, בודאי שחותמת הדג מבטאת זאת. היכן מצינו שדגים הם סמל למסירות נפש למען התורה?
רבי מאיר שפירא מלמדנו שיש להתבונן במסכת ברכות במשל המפורסם של רבי עקיבא לשאלתו של פפוס בן יהודה כיצד הקהיל קהלות ברבים ללמד תורה ולא חושש ממלכות רומי?
"אמר לו: אמשול לך משל, למה הדבר דומה - לשועל שהיה מהלך על גב הנהר, וראה דגים שהיו מתקבצים ממקום למקום, אמר להם: מפני מה אתם בורחים? אמרו לו: מפני רשתות שמביאין עלינו בני אדם. אמר להם: רצונכם שתעלו ליבשה, ונדור אני ואתם כשם שדרו אבותי עם אבותיכם? אמרו לו: אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות? לא פקח אתה, אלא טפש אתה! ומה במקום חיותנו אנו מתיראין, במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה! אף אנחנו, עכשיו שאנו יושבים ועוסקים בתורה, שכתוב בה כי הוא חייך וארך ימיך - כך, אם אנו הולכים ומבטלים ממנה - על אחת כמה וכמה" (סא, ב).
רבי מאיר שפירא כותב "וזה שלקח רב לדוגמא ולמשל לצייר דג ובחתימתו לרמז שהוא כמו הדג שאינו יכול לפרוש ממקום חיותו, כך אדם מישראל אינו יכול לפרוש מהתורה" (שם).
בהזדמנות אחרת, רבי מאיר שפירא אמר רעיון נוסף:
ב. איתנות המסורת בנחשולי הזמן
במשל של רבי עקיבא, השועל ניסה להטעות את הדגים ולהוליכם שולל, אך הם השיבו לו תשובה ניצחת: "ומה במקום חיותנו אנו מתיראין, במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה!" הדגים מבטאים עמידה איתנה על העקרונות התורה בנחשולי הזמן. וכך אמר רבי מאיר שפירא: "חותמו של רב היה דג...כתכונתו של רב כן גם חותמו: לא להטות אוזן קשבת לכל דעה אי-מקובלת, לא להאזין לשום שיטה אי-מסורתית!" (אמרי דעת ח"ב עמ' רד).
שני ההסברים הללו משתלבים יחד, מסירות נפש למען התורה מתבטאת גם בעמידה איתנה ונאמנה נוכח נחשולי הזמן. האופנות מתחלפות, האידיאולוגיות קורסות "יָבֵשׁ חָצִיר נָבֵל צִיץ - וּדְבַר אֱלֹקֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם" (ישעיהו מ, ח).
