אנו מוצאים שחכמי התלמוד מביאים עשרות פעמים פתגמים עממיים "היינו דאמרי אינשי" וכן בתחילת סנהדרין מובאות ברציפות שבע מימרות של בני אדם פשוטים "ההוא דהוה קאמר ואזיל" ששמואל מוצא להם רמז בפסוקים. צריך להבין מדוע חכמי התלמוד הביאו דברים אלו?
שיחת חולין של חכמים צריכה תלמוד
האדר"ת כתב קונטרס מיוחד בשם 'קושט אמרי אמת' ומטרתו "לבאר כל 'היינו דאמרי אינשי' שבכל הש"ס, שאומרים בכ"מ האמוראים אחר איזה הלכה או דרשה 'היינו דאמרי אינשי', ומה הוסיפו בדבריהם על דברי אותם שקדמום, והוא כיהודא ועוד לקרא, וע"ז הואלתי לעיין ולמצוא דעת קדושים להשיב אמרים אמת".
האדר"ת מביא בהקדמתו את דברי רבי אליעזר בפרקי אבות: "והוי מתחמם כנגד אורן של חכמים והוי זהיר בגחלתן שלא תכוה...וכל דבריהם כגחלי אש" (ב, י).
האדר"ת לומד מהמילים "וכל דבריהם" שכל דברי חז"ל מדוייקים ואין אות מיותרת וכן שצריך ללמוד אפילו משיחת חולין שלהם. כפי שנאמר: "אמר רב אחא בר אדא אמר רב המנונא אמר רב: מנין שאפילו שיחת תלמידי חכמים צריכה לימוד – שנאמר 'וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל' (תהלים א, ג)" (סוכה כא, ב).
האדר"ת מסביר ע"פ רש"י (שם ד"ה מלתא): "וע"ש בפרש"י שצריך להטות אוזן אף לשיחתן שאף היא סופה להבין בה דבר תורה מדבריו שהוא מתכוין ללמד תורה לתלמידים. צריכה לימוד, צריך לשומעם שיתנו לב להן. ועלהו לא יבול, דבר קל שבו". האדר"ת מביא עוד דברי חז"ל על העניין ומסיק שצריך להתבונן היטב ב"פתגמים העממיים" המובאים ע"י האמוראים משום שהם מוסיפים היבט עמוק יותר בסוגיה "מדבריהם הקדושים האלו נתעוררתי לדקדק בכל מקום שנזכר בכל הש"ס, כדאמרי אינשי, היינו דאמרי אינשי וכיו"ב, שרמזו רבותינו ליישב בזה איזה קושיא, או מלמדנו ברמז איזה דין חדש".
נבחן דוגמה לכך מתוך סוגייתנו:
"היינו דאמרי אינשי"
חז"ל דורשים על הפסוק "עוֹד הַיּוֹם בְּנֹב לַעֲמֹד יְנֹפֵף יָדוֹ הַר בַּת צִיּוֹן גִּבְעַת יְרוּשָׁלִָם" (ישעיהו י, לב): "מאי עוד היום בנב לעמד? - אמר רב הונא: אותו היום נשתייר מעונה של נוב. אמרי ליה כלדאי [איצטגניניו לסנחריב]: אי אזלת האידנא - יכלת לה, ואי לא - לא יכלת לה [אם תלחם בה היום – תכבשנה, ואם לא – לא תכבשנה]". רש"י מסביר: "אותו היום נשתייר מעונה של נוב - [דמפני עון] שהיה להם לישראל על שנהרגו כהני נוב קבע הקדוש ברוך הוא העונש עד אותו היום, ואותו יום בלבד נשתייר מזמן העונש, ואילו היה נלחם בירושלים באותו היום היה כובשה, והכי משמע קרא: עוד היום - אותו יום העמידו לסנחריב על ירושלים בעון נוב".
בסופו של דבר סנחריב וצבאו הצליחו להגיע לירושלים באותו היום, אך סנחריב ראה שירושלים קטנה וחלשה כל כך, לכן הוא לא מיהר לכבוש את ירושלים באותו היום ודחה את המתקפה למחרת. אך בלילה הצבא שלו הושמד "וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֵּצֵא מַלְאַךְ ה' וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר מֵאָה שְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה אָלֶף וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וְהִנֵּה כֻלָּם פְּגָרִים מֵתִים" (מלכים ב' יט, לה).
הגמרא מביאה את דברי רב פפא: "אמר רב פפא: היינו דאמרי אינשי בת דינא - בטל דינא [כיון שלן דינא בטל הריב]" (סנהדרין צה, א).
עלינו לברר מה ה"פתגם העממי" שמביא רב פפא מוסיף על דברי רב הונא?
החידוש של "בת דינא - בטל דינא"
האדר"ת כותב שאחד התנאים ההכרחיים לדיני נפשות הוא 'הלנת דין', כלומר להמתין עם ההחלטה למחרת, כדי לתת אפשרות למצוא בנידון זכות. ולכן במקרה שכל הסנהדרין ראו אותו לחובה – פוטרין אותו "כיון דגמירי הלנת דין למעבד ליה זכותא, והני תו לא חזו ליה" (סנהדרין יז, א). האדר"ת כותב "אם כן עיקר הלנת הדין הוא לבטל עומק הדין לרעה, ולכן גם כאן אחרי שלן סנחריב אצל ירושלים, נתבטל הדין עליהם".
האדר"ת כותב שאכן נמצא אצל עם ישראל זכות שהכריע את הדין לטובתם: "'וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יָסוּר סֻבֳּלוֹ מֵעַל שִׁכְמֶךָ וְעֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ וְחֻבַּל עֹל מִפְּנֵי שָׁמֶן' (ישעיהו י, כז). אמר רבי יצחק נפחא: חובל עול של סנחריב מפני שמנו של חזקיהו שהיה דולק בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. מה עשה? נעץ חרב על פתח בית המדרש ואמר: כל מי שאינו עוסק בתורה ידקר בחרב זו, בדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו עם הארץ, מגבת ועד אנטיפרס ולא מצאו תינוק ותינוקת, איש ואשה, שלא היו בקיאין בהלכות טומאה וטהרה" (סנהדרין צד, ב).
לסיום נעמיק יותר ברעיון הכללי של משמעות "היינו דאמרי אינשי".
היכן ניתן למצוא מרגליות?
ר' צדוק הכהן מלובלין מביא שני מקורות מהזוהר בהקשר למשמעות דבריהם של אנשים פשוטים:
א. בזוהר נאמר על היחס לעצת יתרו על תיקון הדינים: "ות"ח לא ינהיג בר נש קלנא באחרא ומלה דהדיוטא מלה איהו [ובוא וראה, לא ינהג אדם בזיון באחר, ודבר מהדיוט, הוא דבר – פי' הסולם], דהא במשה כתיב וישמע משה לקול חותנו וגו'".
ב. בזוהר מסופר שרבי חזקיה ורבי ייסא הלכו בדרך והיתה להם שאלה בדבריו של שלמה המלך. בינתיים הם פגשו אדם שמהתרשמותם הראשונית נראה אדם פשוט והם אמרו שהוא לא נראה מתאים להשיב על שאלותיהם. אך הוא אמר להם: "אימא מלך דלזמנין באפרקסתא דענייא תשכח מרגניתא" [אמור דבריך כי לפעמים באפרכסת של עני, דהיינו כלי שעל הריחים, תמצא מרגליות – ע"פ פי' הסולם]. ולאחר מכן הסביר את דברי שלמה המלך בעומקות מופלאה. בסוף התברר להם שהאיש היה רבי חגי שנשלח על ידי חכמי בבל לארץ ישראל ללמוד מרשב"י (זוהר שלח קנז, ב).
ר' צדוק הכהן מלובלין אומר שעל זה אמרו חכמים בפרקי אבות "איזהו חכם הלומד מכל אדם" (ד, ו). "דבכל אדם יש איזה דבר התחדשות של חכמה השייך לשורש נפשו ביחוד שיש ללמוד ממנו ואתם קרוים אדם ולא אומות העולם דרק בכל אחד מישראל יש איזה דבר פרטי מתורה שבעל פה השייך לשורש נפשו והמבין יכול ללמוד זה ממנו אף שהוא עצמו אינו יודע כלום אבל מבקשי ה' יבינו כל וישיגו מתוך שיחותיו ודיבוריו בעניני העולם איזה דבר של חכמה שבשורש נפשו המתעלם בזה" (פוקד עקרים אות ו).
אם כן, חכמים מסוגלים 'לדלות מרגליות' מדבריו של אדם פשוט, כי הם יודעים לזהות את דברי החכמה המסתתרים.
