הכרת הטוב טבועה עמוק בנפש האדם - בבא בתרא מד-מה

מאת: נתן קוטלר 

בסוגייתנו מובאת הוראת שמואל "המוכר שדה לחבירו שלא באחריות [=שדה שמשועבדת לגביית חובות המוכר] - אין מעיד לו עליה, מפני שמעמידה בפני בעל חובו". אם אדם טוען שהשדה שייכת לו, המוכר אינו רשאי להעיד לטובת הקונה, כי הוא נוגע בעדותו בכך יש לו אינטרס שהמלוה יוכל לגבות את הכסף מהקרקע ולכן יש חשש שיעיד עדות שקר.

הגמרא אומרת שלמרות שאין למוכר קרקע אחרת, הוא עדיין נוגע בדבר "דאמר: לא ניחא דליהוי 'לֹוֶה רָשָׁע וְלֹא יְשַׁלֵּם' (תהלים לז, כא)". 

הראשונים מקשים קושיא גדולה: עדות שקר הרבה יותר חמורה מאשר אי תשלום הלואה ולכן כיצד ייתכן שהמוכר מוכן להיות חשוד על עדות שקר ובלבד שלא להיקרא "לוה רשע ולא ישלם"?! והרי גם התורה קראה לעד שקר "רשע" (דברים כה, א; מכות ב, ב). 

יש שתירצו שהמוכר חושש מהתדמית שלו בעיני בני האדם, שהם יקראו לו "לוה רשע ולא ישלם", אך לגבי עדות שקר, בני אדם לא יודעים אם באמת העיד עדות שקר (ר"י מיגאש; רשב"א; רמב"ן). 

הרב חיים שמואלביץ, ראש ישיבת מיר, תירץ תירוץ נפלא ביותר המלמד אותנו הבנה עמוקה בנפש האדם: "ואנן נאמר דאע"ג [למרות] שאיסור עדות שקר חמור הוא, מכל מקום מידה מושרשת היא באדם שלא להיות 'לוה רשע ולא ישלם', ולא בגלל האיסור שבדבר, אלא בגלל הכרת הטוב למיטיבו, על כן נוגע הוא בדבר וחשוד לשקר ובלבד שיעמוד בחיובו" (שיחות מוסר מאמר עג וראה גם במאמר כג). 

לפי הרב שמואלביץ, הגמרא מלמדת אותנו שמאחר שהכרת הטוב טבועה בעומק נפש האדם, המוכר מוכן לעשות הכל כדי לעמוד בהתחייבות שלו כלפי מי שהיטיב לו.

 להצטרפות לקבוצת 'הַדַּף הָרַעְיוֹנִי' בית מדרש גמרא באמונה: https://chat.whatsapp.com/FcOBPWtNITeDy1ZswZySbM