בסוגייתנו מובאים דברי רב המנונא: "אין תחילת דינו של אדם נידון אלא על דברי תורה, שנאמר פּוֹטֵר מַיִם רֵאשִׁית מָדוֹן (משלי יז, יד)".
אולם במסכת שבת מצינו ששואלים את האדם תחילה על ישרות עסקית ורק לאחר מכן שואלים אותו על מחויבות ללימוד תורה: "אמר רבא: בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו: נשאת ונתת באמונה? קבעת עתים לתורה?" (שבת לא, א).
ובכן, האם פותחים בעניינים שבין אדם לחבירו או בעניינים שבין אדם למקום?
המוסר האנושי והתורה
ישנן תשובות רבות, אך נתמקד באחת מהן:
רבי חנוך העניך מסאסובמסביר שישנן שתי מערכות מקבילות המחייבות כל אדם מישראל: המוסר האנושי והתורה. המוסר האנושי מחייב את האדם מצד היותו אדם והתורה מחייבת את האדם מצד היותו מישראל. למוסכמות המוסר האנושיות יש תוקף הלכתי שהרי כל דבר שהשכל מחייב לקיים אותו יש לו תוקף וחיוב גמור מהתורה (הקדמת רבינו ניסים גאון לתלמוד). ואילו התורה מחייבת את האדם מישראל ממעמד הר סיני (שבועות לט, א).
לכן, כאשר האדם עומד בפני בית דין של מעלה, הוא נשאל שני סוגים של שאלות לפי שתי מערכות החובות הללו. ולכן, אין סתירה בין דברי חז"ל ממסכת שבת לבין מסכת סנהדרין. במסכת שבת נאמר שהאדם נשאל תחילה "נשאת ונתת באמונה" כי זו שאלה שמתייחסת למערכת המוסר האנושית. ואילו במסכת סנהדרין נאמר שהאדם נשאל תחילה על דברי תורה כי זו שאלה שמתייחסת לתורה (שו"ת יד חנוך סי' סב).
ומה קודם למה? המוסר או התורה?
דרך ארץ קדמה לתורה
הרבי מסאסוב מלמדנו שהתורה בנויה על בסיס מערכת המוסר האנושית. ולכן, האדם נשאל על חובותיו כלפי מערכת המוסר האנושית ("נשאת ונתת באמונה") לפני שנשאל על חובותיו כלפי מערכת המוסר האלוקית ("דברי תורה"), כי האנושיות היא התנאי ההכרחי לקיום תורה ומצוות. דרך ארץ קדמה לתורה.
