המשמעות של מה שלא נכתב

מאת: נתן קוטלר

הקדמה
חז"ל אומרים שיש שישים ריבוא (600,000) אותיות בתורה (זה"ח סוף שה"ש). אך אם סופרים את האותיות בתורה מוצאים שיש רק כשלושים רבוא וחצי (304,805) אותיות בתורה. איך ייתכן שקיים פער גדול כל כך בין המספר של חז"ל לבין המספר בפועל?
תשובות רבות יש לשאלה זו: יש משמעות בתורה גם לרווחים שבין המילים (כמו פרשיות פתוחות וסתומות). כל אות צריכה להיות מוקפת גוויל (מנחות כט, א) וכן התורה ניתנה אש שחורה על גבי אש לבנה (רש"י דברים לג, ב). אש התורה היא הדיו השחור ואילו האש הלבנה היא הקלף הריק של הרווח בין המילים (שפתי חכמים שם).
וכן, יש משמעות לא רק לאות הכתובה, אלא גם לאות הנשמעת. "שכל אות מאותיות התורה יש לה שתי בחינות קדושות ממש ענין הכתיבה שנכתב באצבע אלקים וענין קדושת הקריאה שדיבר הקדוש ברוך הוא עם משה וכדכתיב 'אַחַת דִּבֶּר אֱלֹקִים שְׁתַּיִם זוּ שָׁמָעְתִּי' (תהלים סב, יב) ורואין את הנשמע ושומעין את הנראה" (פני יהושע קידושין ל, א). הקשבה אמיתית אינה רק למילים עצמן, אלא למנגינה שמתנגנת מאחורי המילים ולשֶדר שמעבר למילים.
אולם, במאמר זה רצוני להציע הסבר נוסף: מצינו שישנה משמעות למילים שלא נכתבו בתורה. נבחן כמה דוגמאות לכך מסוגיות במסכת קידושין:
הסכמת האשה בקידושין
יש משמעות לשימוש התורה במילים מסוימות ולא באחרות. לדוגמא: "ר"ש אומר: מפני מה אמרה תורה 'כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה', ולא כתב כי תלקח אשה לאיש? מפני שדרכו של איש לחזר על אשה, ואין דרכה של אשה לחזר על איש; משל, לאדם שאבדה לו אבידה, מי חוזר על מי? בעל אבידה מחזר על אבידתו" (קידושין ב, ב).
אם כן, אילו היה כתוב "כי תלקח אשה לאיש", היינו טועים וחושבים שנישואין יכולים להיות ללא הסכמתה ורצונה של האשה, שהרי המילה "תלקח" מופיעה בתנ"ך בהקשר שלילי של כפיה כפי שנאמר: "וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ" (אסתר ב, טז). וכך פירש המלבי"ם "ותלקח בעל כורחה" (וראה: שו"ת דברי יציב אבן העזר סי' נח).
כשם שיש משמעות למילים שלא נכתבו בתורה שבכתב, כך יש משמעות למילים שלא נכתבו בתורה שבעל פה. ולכן, הגמרא מדקדקת בכל מילה של המשנה. לדוגמא, המשנה הראשונה בקידושין פותחת במילים "האשה נקנית בשלוש דרכים". הגמרא שואלת, מדוע לא נאמר "האיש קונה את האשה בשלוש דרכים"? התשובה של הגמרא היא "אי תנא קונה, ה"א אפילו בע"כ, תנא האשה נקנית, דמדעתה אין, שלא מדעתה לא" (קידושין שם). אילו היה כתוב "האיש קונה", היינו חושבים שהנישואין יכולים להיות ללא הסכמתה של האשה, ולכן מאחר שלא כתוב "האיש קונה" והמשנה השתמשה דווקא במילים "האשה נקנית", אנו לומדים שהנישואין הם רק בהסכמתה המלאה של האשה.
אך הרשב"א שואל, והרי גם המילים "האשה נקנית" משמעותן שהאשה נקנית בעל כורחה שהרי מצינו שהמשנה כתבה בסיפא "היבמה נקנית" ואנו יודעים שהיבמה נקנית בעל כורחה (יבמות נג, ב). ואם כן, מניין שמשמעות המילים "האשה נקנית", היא שהאשה נקנית רק בהסכמתה?
התשובה היא שבאמת המילים "האשה נקנית" אינן מוכיחות שהאשה אינה נקנית בעל כורחה, אלא כיצד אנו יודעים שהאשה אינה נקנית בעל כורחה? אנו יודעים זאת לא ממה שכתוב, אלא ממה שלא כתוב. מאחר והמשנה לא כתבה "האיש קונה", אנו לומדים מכאן שהאשה אינה נקנית אלא מדעתה והסכמתה.
הרשב"א מציע הסבר נוסף, שאנו לא לומדים את הסכמת האשה, דווקא מהמילים "קונה" או "נקנית", אלא משום שכתוב "האשה" ולא "האיש". אם היה כתוב "האיש קונה", היינו חושבים שהכל תלוי רק באיש ולא באשה, אך מאחר שלא כתוב "האיש" רואים מכאן שלא הכל תלוי בו. ולכן, כתוב "האשה נקנית" ללמדנו שהאשה גם לוקחת חלק הכרחי בקידושין בכך שנותנת את הסכמתה.
שליחות
נבחן דוגמא נוספת לכך שלומדים דין ממה שלא כתוב: הגמרא בקידושין (מא, א) מנסה לברר מה מקור הדין לשליחות בגירושין? ומביאה את המילים בפסוק "וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ" ולומדת מהמילה ושלחה: "ושלח מלמד שהוא עושה שליח". מדוע התורה כתבה "וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ" והרי היתה יכולה לכתוב "וגירשה"? כשם שלומדים ממה שכתוב, כך לומדים ממה שלא כתוב. ולכן, מאחר שהתורה לא כתבה "וגירשה", משמע מכאן שהמילה "וְשִׁלְּחָהּ" באה ללמדנו שהאיש עושה שליח להוליך את הגט לאשתו (ע"פ רש"י שם ד"ה ושלח).
סיכום ומסקנות
שאלנו לעיל מדוע אמרו חז"ל שיש שישים ריבוא אותיות לתורה, כאשר בפועל מצינו רק קצת יותר מחצי ממספר זה?
למדנו שיש משמעות למילים שלא כתובות בתורה: כיוון שלא כתוב "כי תלקח אשה לאיש", אלא כתוב "כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה", אנו לומדים שהאשה רק מתקדשת בהסכמתה ולא בעל כורחה. מאחר שלא כתוב "וגירשה מביתו", אלא "וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ", אנו לומדים שהאיש יכול לעשות שליח לגירושין. וכן למדנו שכשם שבתורה שבכתב יש משמעות למילים שלא נכתבו, כך גם בתורה שבעל פה: כיוון שלא כתוב במשנה "האיש קונה", אלא כתוב "האשה נקנית", אנו לומדים מכאן שקניין הקידושין רק חל בהסכמתה המלאה של האשה.
ולכן, נוכל להשיב על השאלה שפתחנו בה - חז"ל מנו במניין אותיות התורה, יותר אותיות ממה שיש באמת, למען דעת שיש להחשיב גם את האותיות שלא כתובות בתורה. שהרי דווקא משום שהן לא כתובות, אנו לומדים מהן הלכות.