השבת אבידה – מצוה מיוחדת לישראל

מאת: נתן קוטלר

מבוא

במשנה הראשונה של בבא מציעא נאמר: "שנים אוחזין בטלית, זה אומר: אני מצאתיה, וזה אומר: אני מצאתיה. זה אומר: כולה שלי, וזה אומר: כולה שלי. זה ישבע שאין לו בה פחות מחציה, וזה ישבע שאין לו בה פחות מחציה, ויחלוקו". יש לשאול מדוע הדין הוא שיחלוקו, וכי אין מצות השבת אבידה? הרא"ש התקשה בשאלה זו ולכן פירש: "ובמקום שהיא של מוצאה כגון בעיר שרובה כותים" (א, א). יש לברר מה מקור הדין שלא חייב להחזיר אבידה לגוי? במסכת בבא קמא נאמר: "אמר רב ביבי בר גידל אמר ר"ש חסידא: גזל כנעני אסור, אבידתו מותרת" (קיג, ב). יש לברר מדוע אבידתו של גוי מותרת? יש בכך שאלה מוסרית גדולה שחובה עלינו לבררה. עקב קוצר היריעה נראה במאמר זה תשובה אחת בלבד מתוך תשובות רבות (הרמב"ם, המאירי, הרב קוק), ניתן לקבל את שאר התשובות בכתובת המייל שבתחתית המאמר. 

מצוה מיוחדת לישראל מצד האחוה 

בהמשך הגמרא שהובאה לעיל מתוך מסכת בבא קמא נאמר: "אבידתו מותרת, דאמר רב חמא בר גוריא אמר רב: מנין לאבידת הכנעני שהיא מותרת? שנאמר: 'לְכָל אֲבֵדַת אָחִיךָ' (דברים כב, ג), לאחיך אתה מחזיר, ואי אתה מחזיר לכנעני" (ב"ק קיג, ב). אם נעיין בפסוקים לגבי מצות השבת אבידה נמצא שהמילה 'אחיך' מוזכרת חמש פעמים בשלושה פסוקים (!). רואים מכאן שהתורה מדגישה שמצוה זו שייכת לאחוה המשפחתית המיוחדת בין אחים. ולכן, חז"ל מלמדים אותנו שמצוה זו אינה שייכת לנכרים, אלא רק במשפחת עם ישראל. כך הסביר הרב עוזיאל "שכל ענין השבת אבידה אינו דין ומשפט, שהרי אין שורת הדין מחייבת אדם הרואה אבידה לטפל בה...אלא כל זה מצוה מיוחדת לישראל מצד האחווה, כדיוק לשון המקרא 'אבדת אחיך' 'עד דרוש אחיך אותו' " (במאמרו 'עכו"ם ונוכרי בדיני ישראל'). 

דיני החסד במסגרת הפנימית של עם ישראל

בדומה לכך מצינו לגבי איסור ריבית "לַנָּכְרִי תַשִּׁיךְ וּלְאָחִיךָ לֹא תַשִּׁיךְ" (דברים כג, כא). כיצד ייתכן שמותר לקחת ריבית מנכרי מה שאין כן מישראל? והרי ממה נפשך: אם זה אינו מוסרי לקחת ריבית, זה גם לא מוסרי לקחת ריבית מגוי! שמעתי מהרב שטיינזלץ זצ"ל שאלה זו ואת התשובה הבאה: לקיחת ריבית אינה מעשה שאינו מוסרי משתי סיבות. ראשית, הרי הלווה כסף לחבירו לוקח סיכון שהכסף לעולם לא יחזור אליו, ולכן ההיגיון מחייב שיקבל בנוסף אחוז מסויים מהכסף עבור נטילת הסיכון. שנית, אלמלא הלווה הלווה את הכסף, הוא היה יכול להשקיעו בעסק משתלם ולקצור רווחים, ולכן לקיחת הריבית היא למעשה פיצוי מסויים על הרווחים שמעולם לא זכה בהם. ברם התורה מדגישה את האחוה המשפחתית המיוחדת בין אחים – אמנם ההיגיון מאפשר לקחת ריבית, אך איזה אח ייקח ריבית מאחיו? ולכן, הדין הרגיל לקחת ריבית יכול לשרור ביחסי ישראל עם הנכרי "לַנָּכְרִי תַשִּׁיךְ", אך בתוך היחסים המיוחדים בעם ישראל אין מקום ללקיחת ריבית "וּלְאָחִיךָ לֹא תַשִּׁיךְ". כדברי הרב שטיינזלץ בהקדמתו לבבא מציעא: "דיני השבת אבדה או דיני הריבית אינם חלק ממערכת המשא ומתן הממוני ההוגן אלא חלק מדיני החסד השייכים למסגרת הפנימית של עם ישראל בלבד". 

קידוש השם או חילול השם

אמנם השבת האבידה היא מצוה מיוחדת לישראל אך כאשר יש חשש לחילול השם אם לא יחזיר את האבידה או שהחזרת האבידה תביא לקידוש השם, כמובן שיש חיוב להחזיר את האבידה לגוי. כדברי הרמב"ם: "ואם החזירה לקדש את השם כדי שיפארו את ישראל וידעו שהם בעלי אמונה הרי זה משובח, ובמקום שיש חלול השם אבידתו אסורה וחייב להחזירה, ובכל מקום מכניסין כליהם מפני הגנבים ככלי ישראל מפני דרכי שלום" (גזלה ואבדה יא, ג). כך מצינו שנהגו חז"ל כגון בסיפור של רבי שמעון בן שטח והאבן הטובה (דברים רבה ג, ג).  

לתגובות ולקבלת המאמר המלא: gemarabemunah@gmail.com

 *** 

הציבור מוזמן לשיעור ייחודי המשלב למדנות ישיבתית עם עומק אמוני ושאלות קיומיות. השיעור מתקיים ב'זום' בימי רביעי בשעה 20:30 בע"ה. חפשו בגוגל: 'בית מדרש גמרא באמונה' (www.gemarabemunah.co.il). לקישור 'זום' לשיעור ולהצטרפות לקבוצה השקטה סרקו את הברקוד: