השותפות שאינה נגמרת - בבא בתרא יג

המרחב שנוצר אחרי החלוקה

במשך הפרק הראשון עיקר הדיונים עמדו סביב הכותל, המחיצה, ההפרדה - חומרי הבנייה שמהם בונים, של מי הכותל במקרים שונים, השותפות על הכותל שיכולה להתגלות גם בהמשך, במידה והכותל נפל החיוב לבנות שוב, דיני בניית שער בחצר המשותפת וחומה ושמירה בעיר.
המשנה האחרונה (יא,א) מתייחסת למרחב עצמו שנשאר לכל אחד לשימוש, ונוצר אחרי החלוקה בין השניים: "אין חולקין את החצר עד שיהא ארבע אמות לזה וארבע אמות לזה... זה הכלל: כל שיחלק ושמו עליו - חולקין, ואם לאו, אין חולקין. אימתי? בזמן שאין שניהם רוצים.אבל בזמן ששניהם רוצים, אפלו בפחות מכאן, יחלוקו. וכתבי הקודש, אף על פי ששניהם רוצים, לא יחלוקו".

פירוק השותפות

הגמרא בדף יג מרחיבה על הדין החדש הזה שאם שניהם לא רוצים לעשות חלוקה, ומביאה מחלוקת אם המושג "גוד או אגוד" אפשרי או לא (רב יהודה ורב נחמן). פירוש המושג הוא שכל אחד מהצדדים יכול לתת תחליף לחלוקה: או שימכור את החלק שלו. או שיקנה את החלק של האחר. זאת אומרת הגמרא פה מציעה כיוון אחר לגמרי מכל מה שהבנו, אם בהתחלה יצאנו מנקודת הנחה שיש כאן הסכמה הדדית - "השותפין שרצו לעשות מחיצה בחצר", פתאום מסתכם הפרק במקרה שהשותפים לא רוצים לעשות חלוקה, לא רוצים את השותפות.  
הגמרא מביאה נסיונות רבים מכיוונים רבים להכריע את הדיון "גוד או אגוד", ולבסוף (יג,ב) מגיעה למסקנה שהדין של "גוד או אגוד" אפשרי והלכה כרב יהודה.

היפרדות עד שלב מסויים

מכאן נפתחת סוגיה מאוד מעניינת - האם בכל מצב אדם יכול לומר "גוד או אגוד", או שיש מגבלה ותיחום?
תשובת המשנה- "וכתבי הקודש, אף על פי ששניהם רוצים, לא יחלוקו". כלומר יש תחום אחד שאין שום אפשרות לאנשים לקיים בו דיני חלוקה - כתבי הקודש. הגמרא כעת תרחיב רבות בנושא (עד טו, א) ועל דיני צורת כתיבה של כתבי הקודש, כותבי הספרים, וסדר כתיבתם. 

בשיטת הרב שמעון קליין נשאל מדוע הנושא הזה פתאום תופס את מהלך הגמרא, מה חז"ל מנסים לומר לנו בהובלת הגמרא לכאן?

חלק מהפרשנים הבינו שיש פה דגש על שמירת כבוד ספרי הקודש: רש"י - "כתבי הקדש. כ"ד ספרים והיו רגילין לכותבן בגליון כספר תורה שלנו לפיכך גנאי הדבר לחתכן". 
פני משה על התלמוד ירושלמי (א,ה) מסביר עוד את עניין הגנאי: "אין כבוד לכתבי הקודש שיעשו עמהן דרך חליפין". 

התלמוד הירושלמי עצמו מביא כיוון אחר שמכוון אל שימור ודחיפה לשותפות בין בני האדם: "וכתבי הקודש אע"פ ששניהם רוצים לא יחלוקו א"ר אושעיה כגון תהילים ודברי הימים אבל תהילים בתהילים חולקים. א"ר עוקבא אפילו תהילים בתהילים אין חולקים שמתוך שאין חולקים אלו באין וקורין באלו, ואלו באין וקורין באלו".

נכון שכל אחד חי את החיים שלו בדרך שלו, באופי שלו במרחב שלו. אבל למרות זאת יש לזכור שיש לנו מכנה משותף אחד - התורה. ולכן אין אפשרות לחלק אותה, התורה היא אחת. ובגלל זה היא מחייבת אותנו לצאת מהמרחב האישי של כל אחד ולהגיע אל המרחב המשותף ולשוחח ולדון וללמוד זה עם זה ביחד על הדברים המשותפים שלנו, אנחנו צריכים זה את זה כדי לגבש ולשמר את הזהות שלנו.
אם כן המעבר של הגמרא להתעסק בכתבי הקודש בהדגשה שאין בה אפשרות לחלוקה, מעודדת אותנו לשמור ולטפח את השותפות גם אם בצורה חיצונית אנו חיים בנפרד.

מאת: בסיעתא דשמיא, אביאל קוטלר