השלב הבא בשותפות שאנו נקראים אליו - בבא בתרא טו -יז

תפקיד האגדתא 

הננו מתקרבים לסוף הפרק הראשון של המסכת, הפרק הראשון הוא כולו חלון הצצה לכל המסכת והוא זה שנותן את הכיוון לשאר הפרקים. והנה אנו מגיעים לכמה דפים של אגדתא. הגישה הרווחת שהאגדתא היא אתנחתא מהגמרא בעיון, והגמרא פשוט מתגלגלת מעניין לעניין, והיא פה בדרך אגב. 
בדרך הלימוד של הרב שמעון קליין האגדתא היא חלק בלתי נפרד ממהלך הדברים שנאמרו עד כה, ובאה להוסיף נופך מהעולם של התורה שבכתב המבוסס על פסוקים - ולכן האגדתא באה לחבר אותנו למרחב הדיאלוג העשיר בין ה' לנביאים, ומשם לקבל את הרעיונות הגדולים מלאי רוח אלוקית. כמו בכל סוגיה עיונית הלכתית ואגדתית יש רעיון רוחני, מוסרי, ערכי שהוא לב ליבה של הסוגיה, ואנו מזומנים להקשיב לו ונדרשים לחשוף אותו.  

מה הקשר לאיוב?

האגדתא לפנינו מתחלקת לכמה תחומים: הדרך בכתיבת ספרי הקודש, סדר התנ"ך, כותבי הספרים בתנ"ך, ואז הגמרא מרחיבה על הדמות והסיפור של איוב ומסיימת במימרות על מי שמת בעטיו של נחש. 

עלינו לשאול כמה שאלות בירור: 

1. מדוע חשוב לעורכי הגמרא לשלב את הנושאים הללו כעת? 

2. למה איוב תופס שני דפים, מדוע הגמרא בוחרת להרחיב עליו דווקא כאן?

3. איך כל זה קשור לכל הפרק על שותפות?

כדי להשיב על השאלות הללו, נתמקד קודם על השאלה השניה ונעמיק על הדמות והספר של איוב, ומשם הדברים יתפתחו לשאלות האחרות. 

מתי חי איוב?

הגמרא (דף טו) מביאה שלל אפשרויות שונות מתי הוא חי: בימי אברהם, בימי המרגלים, בימי משה במצריים, בימי עולי הגולה, בימי השופטים, בימי אחשוורוש, בימי מלכות שבא, ויש שאומרים שהוא בכלל בגדר משל, והוא עצמו לא היה קיים מעולם. 
ואולי אדרבה עצם זה שיש כל כך הרבה דעות מתי הוא חי, כנראה שהוא רלוונטי בהרבה דורות. כנראה שהסיפור והמסר שהוא מביא נצרך בהרבה תקופות בהיסטוריה עד ימינו אנו. 

המסר של איוב

הרמב"ן בהקדמת ביאורו לספר כותב על דברי הגמרא שלנו שמשה רבנו הוא זה שכתב את ספר איוב: "ונצטווה בכתיבתו מפני היות עניינו שורש באמונה ויסוד התורה, ודע כי שם בספר ההוא יקשו כל העולה על הלב להקשותו בעניין הזה, ושם צריך שיהיה התירוץ הגמור" (ראה גם רבנו בחיי ספר כד הקמח ערך 'השגחה').
ספר איוב הוא ספר באמונה, הוא ספר שפותח את כל הנושא של השגחה ומעורבות של ה' בעולם, שכר ועונש, צדיק ורע לו וכו'. הוא עוסק בדיאלוג בין האדם אל האלוהים - בעניין של שותפות הדדית בעולם. 
איוב הוא אדם שעמד בפני כל הנסיונות הקשים ביותר (ייסורי ממון, ייסורי גוף, ייסורי משפחה, ייסורי נפש) והוא שמר על נאמנות כלפיי האלוהים (ראה פרק מב, פסוקים ז-י).

המסר הנוסף בספר איוב

הרב סולוביצ'יק בספרו איש האמונה (פרק קול דודי דופק) מחדד את המסר של ספר איוב באומרו שה' רצה להעביר אותו תהליך משמעותי ביותר בתחום החסד. לפי הפסוק הפותח את הספר "איש היה בארץ עוץ, איוב שמו והיה האיש ההוא תם וישר וירא אלוהים וסר מרע", איוב היה אדם חשוב ומקובל מאוד בחברה שלו, הוא השפיע על הסובב אותו, נתן צדקה, לא השתמש בכוחו ועושרו לרע. 

אבל דבר אחד היה חסר "אותה מדת החסד הגדולה בשני מובנים: א. מעולם לא נשאת בעול הציבור ולא השתתפת בצרתו ויגונו. ב. לא הרגשת את יסורי היחיד הסובל... חסד משמעותו מקיפה יותר מסנטימנט חולף, מרגשנות זולה - חסד תובע יותר מדמעה רגעית, ממטבע קרה. חסד פירושו התמזגות עם הזולת, הזדהות עם כאבו, הרגשת אחריות לגורלו, מדת החסד זו לא היתה בך". 

בהמשך הדברים הוא מראה איך בכל דעה בגמרא על מתי חי איוב, זו בעצם דוגמא  לנקודת זמן נוספת שהייתה לאיוב הזדמנות לצאת מעצמו אל האחר והוא פספס, ועל כן כל זה הוא רקע לספר שבגללו ה' מחליט לנסות את איוב - "את תורת החסד לא הבנת ובזבזת את ברכתי אשר ציוויתי אליך, השתדל עתה להשיג את תורת הסבל, אולי תתקן עכשיו מתוך צער ועגמה, את אשר חטאת לפנים מתוך הרחבת הלב וגיל מדומה". 

לקראת סוף הספר המתח באוויר לראות האם התהליך עשה את שלו, ואיוב השתנה? ממשיך הרב סולוביצ'יק: "הקב"ה אומר לחברי איוב - "ועתה קחו לכם שבעה פרים ושבעה אילים אל עבדי איוב והעליתם עולה בעדכם ואיוב עבדי יתפלל עליכם", הנני מנסה את איוב עוד הפעם היודע הוא להתפלל עתה על הזולת ולהשתתף בסבלו? האם סיגל לעצמו מטבע חדשה של התפילה הכוללת ומקיפה את הרבים? אם יתחנן בעדכם אז תבוא גאולתו וגם גאולתכם "כי אם פניו אשא" אז תדעו כי איוב נפדה מהמיצר האגואיסטי ונכנס למרחב הסימפטיה עם הציבור וההצטרפות לזולת, וכי ההתבדלות הופקעה ובמקומה הופיעה ההתחברות.
הפלא הגדול התרחש: איוב גילה בשעה אחת את לשון הרבים, את מידת החסד הסוחפת את האדם מרשות היחיד לרשות הרבים, הוא התחיל לחיות את חיי הכלל, לכאוב את מכאוביו, להתאבל על אסונו ולשמוח בשמחתו. ייסורי איוב מצאו את תיקונם האמיתי בהחלצו מן ההסגר שהיה נתון בו, וחמת אלוהים שככה "וה' שב את שבות איוב בהתפללו בעד רעהו". 

השותפות משתכללת

אם כן, אנו מבינים יותר את ההיגיון הפנימי של עורכי הגמרא לשלב את הסיפור על איוב בסוגיות הללו של שותפות, אנו בעצם עולים פה בשלב נוסף בעולם של השותפות: אם תחילת הפרק התחלנו בנקודה של מרחב משותף, ממון משותף (בניית כותל), מרחב אישי שעולה קומה למרחב כללי, והמשכנו לפתח את השותפות לדיני חצרות ואז לשותפות בעיר, פיתחנו את השותפות בתוך פנים העיר בנתינת צדקה וחברה שדואגת לכולם, ומשם הדרך לשותפות רוחנית בכתבי הקודש. כאן אנו מגלים שהשלב הבא של השותפות מתרחבת מעבר לשותפות בין אדם לאדם, לעבר האדם ואלוהים. הכוונה של האדם לראות את עצמו כשותף לבריאה, שותף לדאגה לכל העולם ולאנושות כולה.

בהערה יש לציין את הצורך של הגמרא בפירוט מי כתב איזה ספר בתנ"ך כדי שנבין את הנביאים כשלב משמעותי בהרחבת השותפות לשלב של עם ושלב זה מקשר לשלב של עולם לשותפות רוחנית, יצירת דיאלוג עם ה', לא לקבל את הרע. האבות והנביאים שנלחמו נגד הרע ונגד האדישות (ראה בהרחבה מאמר של אחי נתן מחאה של תיקון במשנת הרב יונתן זקס), ויש עוד מה להרחיב בעניין. 

מה הלאה?

הפרק של שלבי השותפות נחתם בכמה מימרות על אנשים שהצליחו לחיות בשותפות מלאה עם ה' ולהגיע כביכול לשיא מבלי שההסחות של העולם הזה יערערו או יפגעו בישרות דרכם להלך בנאמנות עם ה'. ומתי שהיה צורך הם הגיבו ונלחמו בעד הצדק והאמת והתיקון של העולם, ובכך הטוו את הדרך לאנושות כולה להלך בה. 

"תנו רבנן שלושה הטעימן הקב"ה בעולם הזה מעין עולם הבא - אברהם, יצחק ויעקב". 
"שלושה לא שלט בהן יצר הרע אלו הן אברהם יצחק ויעקב ויש אומרים דוד".
"ששה לא שלט בהן מלאך המוות - אברהם, יצחק, יעקב, אהרן, משה ומרים". 
"שבעה לא שלט בהן רימה ותולעה - אברהם, יצחק, יעקב, אהרן, משה, מרים, ובנימין ויש אומרים אף דוד". 
"ארבעה מתו בעטיו של נחש: בנימין בן יעקב, עמרם אבי משה, ישי אבי דוד, כלאב בן דוד". אלמלא המוות שנוצר בעולם סביב חטא אדם הראשון, האנשים הללו היו נשארים חיים מרוב צדקותם.

בכך הפרק של שותפות מגיעה לשיאה, אלו אנשים שחיו בצורה של תודעת שליחות ואחריות ושותפות אישית וכללית. ברגע שאני שותף, אני אחראי על הסביבה, אכפת לי ממה שקורה ואני נרתם לעשייה ולשינוי בהיקף עולמי.

מאת: בסיעתא דשמיא, אביאל קוטלר