התהליך הרוחני בשמיטה

מאת: נתן קוטלר

השאלות 

א. שמיטת קרקעות היא בתחילת שנת השמיטה ואילו שמיטת כספים היא בסוף שנת השמיטה (ערכין כח, ב). יש לברר מה משמעות סדר זה? 

ב. הציווי על שמיטת כספים רק מופיע בספר דברים (פרק טו) ואילו הציווי על שמיטת קרקעות מופיע הרבה לפני כן. יש לשאול מדוע נצטוו על שמיטת כספים דווקא בסוף ארבעים שנה? 

תהליך רוחני 

הרב ישעיהו הדרי זצ"ל השיב על שתי השאלות הללו בספרו 'שבת ומועד בשביעית' וכתב: "ציווי זה על שמיטת כספים בא לסוף ארבעים שנה, שעה שאדם עומד על דעת רבו. הדרישה לשמיטת קרקעות איננה קלה, אבל מכל מקום היא בת בצוע. ואמנם היא נזכרת לראשונה בסמוך למתן תורה, בתחילת יציאתם למדבר. לעומת זאת, התגובה 'משמט אני' למחוה של החזרת ההלואה, היא עדות ל'גבורה שבגבורה' של גבורי כח. האדמה חוזרת לבעליה, לעבדה ולאכול מפריה, מה שאין כן כספו שניתן בהלואה; כיון שנסתלקה לה שביעית, פקעה בעלותו על הכסף. גבורת רוח זו אפשר לה לבוא רק לאחר הכנה רבתי של שנה תמימה, שבה הוכשרו כלי הנפש, שבה הותאמו הכלים למדרגה הרוחנית של 'משמט אני'". 

ובהקשר לשאלה השניה כתב הרב הדרי: "רק במשנה תורה, השונה את הוראותיה בהתאם לכח הקבול האנושי, המשנה את ערכיהם, אפשר לה לשמיטת כספים שתתנסח במפורש ובשפה ברורה. רק מכח דבורי המוסר של משה מראשית ספר דברים, הופכים ישראל ל'עושי דברו' המסוגלים לקיים את 'דבר השמיטה' – שמוט" (תודה על ההפניה למו"ר הרב מרדכי גרינברג נשיא ישיבת 'כרם ביבנה'). 

אם כן, בשנת השמיטה אנו נקראים לעבור תהליך רוחני שבו אנו מוותרים על פירות שדותינו ושובתים ממלאכות "וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַה'" ואנו מפנימים שהארץ ומלואה שייכת לה'. מדובר בנסיון גדול מאוד ובמבחן גבורה מובהק "ר' יצחק נפחא אמר אילו שומרי שביעית, ולמה נקראו גבורי כח, כיון שרואה שדהו מובקרת, ואילנותיו מובקרין, והסייגין מופרצין, ורואה פירותיו נאכלין, וכובש יצרו ואינו מדבר, ושנו רבותינו ואיזהו גבור הכובש את יצרו" (תנחומא ויקרא א).  כאשר האדם עומד בנסיון שמיטת קרקעות ועבר את התהליך הרוחני להפנמה שקנייני האדם שייכים לאלוקים – הוא בשל להגיע לנסיון של שמיטת כספים שאפילו קשה יותר מן הראשון. כי בשמיטת קרקעות בסוף השמיטה הקרקע חוזרת לאדם, אך בשמיטת כספים ההלואה אינה חוזרת למלוה. 

הרב מתתיהו שטראשון (בנו של הרש"ש) כותב: "זה הפסוק [=בדברים ט"ו] בהשמטת כספים כתיב, ופשוט שגם בזה יש לומר אין לך גבור גדול מזה שאין מחזירין לו את הלואתו ושתיק" (ויק"ר א, א). שמיטת כספים היא דוגמא מובהקת ל'גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ' על ידי זה שהמלווה יודע שלא יחזירו לו את הלואתו ובכל זאת ממשיך להלוות. המוכנות לוותר על החוב בגלל ציווי ה' היא גבורה. 

'מצוה גוררת מצוה' 

נראה שנוכל להוסיף היבט נוסף לגבי היחס בין שמיטת קרקעות לשמיטת כספים. בפרקי אבות נאמר: "בן עזאי אומר הוי רץ למצוה קלה כבחמורה ובורח מן העבירה שמצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה ששכר מצוה מצוה ושכר עבירה עבירה" (ד, ב). כאשר אדם עושה מצוה אחת, הוא נמצא בעיצומו של תהליך רוחני של התקדמות ולכן יהיה לו את הכח והסיוע לעשות מצוה נוספת (רבינו יונה; דרך חיים ועוד). הדברים נכונים גם לעניינו, כאשר האדם מקיים את שמיטת קרקעות, ממילא הוא ימצא בתוכו גם את תעצומות הנפש לקיים גם את שמיטת כספים הדורשת גבורה רבה יותר. 

ייתכן וזו הסיבה שחז"ל אמרו שבן דוד בא דווקא במוצאי שביעית (מגילה יז, ב). כאשר עם ישראל נמצא בתהליך של התקדמות רוחנית משמיטת קרקעות ועד לשמיטת כספים - ההתקדמות הזאת סוללת את הדרך לגאולה.