התנגשות בין ערכים: האמת מול השלום

מאת: נתן קוטלר

התנגשות בין ערכים

בסוף פרק חמישי של מסכת שביעית מופיעות שלוש משניות המתמודדות עם השאלה: האם מותר למכור / להשאיל כלים למי שחשוד על השביעית? ובמיוחד יש לשאול כיצד יש לנהוג כאשר ההימנעות ממכירת/השאלת כלים אלו עלולה להוביל לשנאה ולמחלוקת? כיצד יש להכריע כאשר ישנה התנגשות בין ערכים: מצד אחד הערך של השמירה על השמיטה והערבות ההדדית במניעת מכשול ומצד שני יש את ערך השלום ומניעת שנאה ומחלוקות? 

איסור 'ולפני עור'

המשנה הראשונה העוסקת בשאלה זו היא כדלהלן: "אלו כלים שאין האומן רשאי למכרם בשביעית מחרישה וכל כליה...זה הכלל כל שמלאכתו מיוחדת לעבירה אסור לאסור ולהתר מותר" (ה, ו). מה טעם האיסור? 

הרמב"ם מסביר בפיהמ"ש: "אמר ה' ולפני עור לא תתן מכשול, הכוונה בזה, שמי שעוורה אותו התאוה והדעות הרעות, אל תעזרהו על עורונו ותוסיף להתעותו. ולפיכך אסור לסייע לעבריינים בעשיית העבירות, ולא לגרום למה שיביאם לכך, אלא נעשה בהיפך". הרמב"ם מלמדנו פרק בערבות הדדית. האדם אינו 'אי בודד' הוא אינו רשאי לעצום עיניו לנוכח עבירות של חבירו ולומר "שלום עליך נפשי כדי שלא להרבות את הטורח", אלא מוטלת עליו החובה לדאוג לרוחניות של הזולת ובוודאי שלא לסייע לו לעבור עבירות. 

בפרשת קדושים נאמר "וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹקֶיךָ אֲנִי ה'" (יט, יד). באיסור זה כלול סיוע בעשיית עבירה (ע"ז ו, ב) גם אם חבירו ביקש זאת ממנו (תוספתא דמאי ב, כג). אם חבירו חשוד על האיסור (כגון חשוד על השביעית), אך גם אם לא ביקש את החפץ במפורש כדי לעבור עבירה, אין לסייע לו (במכירת כלי מלאכה בשביעית) (ירושלמי שביעית ה, ג). אולם השאלה היא מה הדין כאשר מדובר בספק אם הוא ישתמש בחפץ לעבור עבירה?

נחלקו במשנה השניה (ה, ח) בשאלה האם מותר למכור לחשוד על השביעית פרה שאינה עומדת לחליבה אלא לחרישה? יש לנו ספק האם אכן יחרוש עם פרה זו? בית שמאי סוברים שאסור כי רוב הסיכויים שיחרוש עמה וכן בדרך כלל לא שוחטים פרה העומדת לחרישה (רע"ב). אך בית הלל מתירים כי הם סוברים שישנו סיכוי (קטן) שלא יחרוש עמה, כי יכול לשוחטה. לשיטת בית הלל כל עוד שהחשוד על השביעית לא אמר במפורש שהוא מתכוון לעבור עבירה בחפץ או בפרה ויש במה לתלות שלא יעשה איסור – מותר למכור לו. הרמב"ם פוסק לפי שיטת בית הלל (הל' שמיטה ויובל ח, ו). 

אך יש לשאול מדוע בית הלל הקלו כ"כ אפילו בספק שקרוב לוודאי?

דרכי שלום

המשנה השלישית (ה, ט) מתמודדת עם השאלה האם מותר לאשה להשאיל כלי מטבח לחברתה שחשודה על השביעית? המשנה אומרת שמותר מפני דרכי שלום למרות שהחשודה על השביעית עשויה בסבירות גבוהה להשתמש בכלים הללו לאיסור. אולם צריך להדגיש שההיתר 'מפני דרכי שלום' אינו מאפשר לסייע בשעת העבירה עצמה כגון לטחון עמה תבואה לאחר זמן הביעור "אבל לא תבור ולא תטחן עמה". אנו לומדים מכאן כלל חשוב – אפילו שדרכי שלום הן ערך חשוב, מכל מקום אי אפשר לסייע בגוף העבירה עצמה. כאשר נמנעים מלהשאיל כלים, יש בכך פגיעה בדרכי השלום ולכן יש להתיר זאת, אך כאשר נמנעים מלסייע בגוף העבירה עצמה אין בכך פגיעה בדרכי השלום, כי בני אדם מבינים שאי אפשר לצפות ממי ששומר על השמיטה לעבור על איסורים. 

שיטת ה'חזון איש'

ה'חזון איש' כותב שבדרך כלל צריך להחמיר בספקות כי איסור 'לפני עור לא תתן מכשול' הוא גם בספק מכשול. אך לפעמים כאשר מנסים להחמיר בספקות, יכולים לעשות מכשול גדול יותר ולהכשל בשנאה ובמחלוקת חלילה. אסור שההחמרה בספק מכשול תביא לידי פגיעה בערכי החסד והשלום. ולכן במקרה שלנו אם נמכור פרה לחשוד על השביעית  - יש ספק אם אכן יחרוש בה באיסור, אך אם נימנע מלמכור לו – יש וודאות שהדברים יביאו לידי שנאה ומחלוקת. ולכן במקרה כזה ערך השלום גובר על ערך האמת. ה'חזון איש' כותב שחכמים ידעו למצוא את הדרך הישרה להכריע בהתנגשות בין הערכים. מצד אחד, חכמים רצו להרחיק בני אדם מן העבירה ומצד שני רצו לקרב את בני האדם אחד לשני ולא חלילה להרחיקם מהאחדות ומהשלום. "והלכך שקלו חז"ל בפלס עד כמה שיש להתנהג לקונסם ולמשוך ידינו מהם ושלא נגרום מכשולים יותר גדולים להם ולנו. והכריעו לאסור למכרם בזמן שהוא ודאי לעבירה ולהתיר בספק וזו דרך הממוצעת והישרה" (חזון איש שביעית יב, ט). 

ה'חזון איש' בוודאי לא הקל באיסורי שביעית או ב'דין מורידין ואין מעלין', אלא הוא החמיר בדרכי שלום, באהבת הבריות ובמניעת מחלוקות ושנאה. 

סיכום

נראה שישנם שלושה סוגי מקרים בדרגות שונות:

א. מכירת מחרשה לחשוד על השביעית – אין למכור כלי של איסור לחשוד על השביעית כי הוא בוודאות ישתמש בה לאיסור. אמנם הימנעות ממכירה עלולה להוביל לשנאה ולמחלוקת, אך זהו קו אדום שאי אפשר לעבור אותו ובמקרה זה ערך האמת גובר על ערך השלום.

ב. מכירת פרה לחרישה לחשוד על השביעית – בשונה ממחרשה שבוודאות ישתמש בה לאיסור, ישנו סיכוי (אמנם קטן) שפרה אע"פ שעומדת לחרישה הוא יכול לשוחטה ולכן זה מוגדר כספק. במקרה של ספק ערך השלום גובר על ערך האמת. 

ג. השאלת כלי מטבח לחברה שחשודה על פירות שביעית – אמנם ישנו סיכוי גדול שהחברה החשודה על פירות שביעית תשתמש בכלים לאיסור, אך חכמים התירו משום 'דרכי שלום'. אמנם מקרה זה דומה במקצת למקרה הראשון, אך יש הבדל משמעותי בין יחסי מוכר וקונה לבין יחסי שכנות בין אשה לחברתה. במקרה האחרון ערך השלום גובר על ערך האמת. אולם מכל מקום ישנו קו אדום שאסור לחצות אותו: אין לסייע בגוף העבירה עצמה "אבל לא תבור ולא תטחן עמה". 

הפסק של ה'חזון איש' מתייחס למקרה האמצעי שמותר למכור פרה לחרישה כי יש ספק אם אכן ישתמש בה לאיסור. ה'חזון איש' מסביר שההחמרה בספק מכשול עלולה להביא מכשול גדול יותר וודאי של שנאה ומחלוקת. ולכן, במקרה זה ערך השלום גובר על ערך האמת. ה'חזון איש' מלמדנו שכשם שצריך להיזהר שלא להפוך את הקולא לחומרא, כך צריך להיזהר שלא להפוך את החומרא לקולא, אלא לזכור תמיד את הפרופורציה הנכונה ואת הכללים שחז"ל בשיקול דעתם לימדו אותנו להכריע בין ערכים המתנגשים.