ולא עבדו לפנים משורת הדין - בבא בתרא נד, ב-נה, א
מאת: נתן קוטלר
מתי קרקע נחשבת הפקר?
בסוגייתנו מובאת מקרה מעניין: אדם שילם לנכרי עבור קרקע, אך הוא עדיין לא החזיק בקרקע או קיבל שטר. בינתיים אדם אחר החזיק בקרקע. מי בעל הקרקע?
"אמר רב יהודה אמר שמואל: נכסי עובד כוכבים הרי הן כמדבר, כל המחזיק בהן זכה בהן; מ"ט? עובד כוכבים מכי מטו זוזי לידיה אסתלק ליה, ישראל לא קני עד דמטי שטרא לידיה, הלכך הרי הן כמדבר, וכל המחזיק בהן זכה בהן".
בחלון הזמן בין התשלום עבור הקרקע עד שהישראל קיבל את שטר המכירה, הקרקע נחשבת הפקר כמדבר (רשב"ם).
זהו הדין הפורמלי, אך השאלה היא כיצד יש להתייחס למי שמנצל את מצבו של הקונה ותופס את הקרקע? והאם התופס בקרקע צריך לשלם לקונה?
התופס כדין - נחשב רשע?
הרשב"ם מגדיר את התופס כרשע "ומיהו נראה בעיני דהאי שני רשע מיקרי דכיון דיהב לוקח ראשון זוזי לא גרע מעני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה דמיקרי רשע ההוא אחר" (ר"ת והרא"ש חולקים עליו). הפוסקים חייבו את התופס לשלם לקונה עבור הקרקע, אך הוא רשאי להמשיך להחזיק בקרקע (ספר המקח והממכר לרב האי גאון שער י"ד; רמב"ם הל' זכיה ומתנה א, יד; שו"ע חו"מ קצד, ב אולם חלק מהראשונים פטרו את התופס לשלם).
לשיטת הרשב"ם, מדוע התופס בקרקע כדין נחשב רשע?
ולא עבדו לפנים משורת הדין
הרמ"א (שם) כתב דברים נוקבים ביותר לגבי מקרה זה: "והשני מקרי רשע (טור בשם הרשב"ם) (ועיין בב"י). ומ"מ אם בא הראשון להשתדל ע"י העכו"ם להוציאו מיד השני, נקרא מסור לאנסים הואיל והשני נותן לו מעותיו (טור בשם הרא"ש והגהות אשירי ותוספות למרדכי)".
הרמ"א מתאר לנו מצב שיוצא לגמרי משליטה והופך את את המחזיק לרשע והקונה למוסר. מגיעים למצב כזה כאשר הולכים רק לפי הדין הפורמלי. אמנם לפי ההלכה היבשה מותר לכל אחד להחזיק בנכס של הפקר, אך מי שעושה זאת נקרא רשע. המחזיק גם דוחף את הקונה לעשות מעשים אסורים כמו מסירה לעכו"ם כדי להשיג בחזרה את הקרקע.
חז"ל מלמדים אותנו שכאשר נצמדים לדין הפורמלי בלבד עלולים להמיט חורבן: "אשר יעשון - זו לפנים משורת הדין. דאמר רבי יוחנן: לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה. - אלא דיני דמגיזתא לדיינו? - אלא אימא: שהעמידו דיניהם על דין תורה, ולא עבדו לפנים משורת הדין" (בבא מציעא ל, ב).
להצטרפות לקבוצת 'הַדַּף הָרַעְיוֹנִי' בית מדרש גמרא באמונה: https://chat.whatsapp.com/FcOBPWtNITeDy1ZswZySbM