חזקה אין אדם מעיז פניו – האמון בטוב באדם
מאת: נתן קוטלר
מבוא
בסוגייתנו (בבא מציעא ג, א) מופיע הכלל "חזקה אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו". אם אדם חייב לחבירו הוא לא מסוגל לכפור בכל ולטעון שלא היו דברים מעולם. חזקה זו משקפת את טבע נפש האדם. אמנם ייתכנו בני אדם יחידים שעשויים להעיז פנים בפני בעל חובם, אך כבר בטלה דעתם אצל רוב בני האדם. בענייני חזקות אנו הולכים לפי הרוב כדברי ה'אור זרוע': "כי כל חזקה שאינה פוסקת היא באה מכח רוב כגון חזקה אין אדם פורע בתוך זמנו רוב בנ"א אין עושין" (ח"א תש"ס). מצינו שלוש סברות לרעיון מאחורי חזקה זו, עקב קוצר היריעה נבחן רק שתיים מהן:
1. הכרת הטוב – אנושיות טבעית
רש"י כתב "אין אדם מעיז פניו בפני זה שעושה לו טובה" (ב"ק קז, א). חז"ל מלמדים אותנו "כל הסועד את חבירו אפילו פת במלח...יחזיק לו טובה בפניו" (תנא דבי אליהו יח). ולכן, כל שכן האדם אינו מסוגל לגמול רעה תחת טובה למי שעמד לצידו בשעת צרתו וגמל עמו חסד במתן הלואה. בגמרא בבא קמא מסופר שרבא שאל את רבה בר מרי "מנא הא מילתא דאמרי אינשי: בירא דשתית מיניה לא תשדי ביה קלא? א"ל דכתיב: 'לֹא תְתַעֵב אֲדֹמִי כִּי אָחִיךָ הוּא לֹא תְתַעֵב מִצְרִי כִּי גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ' (דברים כג, ח)" (צב, ב). בגמרא שם מופיעות אמירות רבות של בני אדם שרגילים לומר ורבא מנסה להבין מה המקור בתורה. אך יש לשאול מדוע יש לרבא הנחת יסוד שלאמירות של ה'עולם' יש מקור בתורה? נראה שרבא ורבה בר מרי מבינים שהתורה אינה מנותקת מהמציאות האנושית, אין זה מן הנמנע שלסברות אנושיות טובות יש גם השתקפות בתורה (עי' אדר היקר מב). ולכן, ההימנעות מלהשליך עפר לתוך בור מים שהאדם שתה ממנו, היא התנהגות אנושית טבעית שבוודאי יש לה השתקפות גם בתורה כפי שלימדנו רבה בר מני. אם כן, לפי רש"י החזקה שאין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו מלמדת אותנו על הטבע האנושי כפי שהקב"ה ברא את האדם להכיר טובה למי שגמל עמו חסד.
2. אין לאדם פנים לכפור הכל - האמת הפנימית של האדם
התוספות כותבים בשם רבינו תם "אלא אומר ר"ת דהיינו כגון חזקה שאין האשה מעיזה פניה בפני בעלה שאין לאדם פנים לכפור הכל" (כתובות יח, א). סברתו של ר"ת אינה תלויה בגורמים חיצוניים, אלא בלבו של האדם פנימה. ישנם מקרים שבהם אין הכרת הטוב כמו בפיקדון וישנם מקרים שבהם אין חבירו מכיר בשקרו כמו בנו או שטוען שנגנב ואבד ואין חבירו יכול לדעת את האמת. ולכן, היחיד שיודע את האמת הוא האדם עצמו והשאלה היא האם ישנה חזקה שגם כאשר האדם עומד מול עצמו, הוא עדיין לא יכפור בכל? החידוש הנפלא של רבינו תם הוא שכאשר האדם מישיר מבט בעיני עצמו הוא אינו מסוגל להעיז בלבו ולכפור בכל ללא קשר מה יאמרו או יחשבו אחרים. ניתן לומר שדברי ר"ת מתארים את המצפון, קול הנשמה האלוקית שבתוך האדם התובעת ממנו לחיות חיים ישרים "המוסר הפנימי צועק הוא בקרבו של אדם: בן אדם, שובה מעוונותיך" (אורות התשובה יג, ח).
סוף דבר
המשותף לכל הסברות הוא שכולן יוצאות מתוך הנחת יסוד של אמון בטוב של רוב בני האדם. הסברא של רש"י יוצאת מתוך תפיסה שהאדם מכיר טובה למי שגמל עמו חסד. הסברא של ר"ת יוצאת מתוך נקודת מבט שהמצפון של האדם אינו נותן לו לכפור בכל אפילו אם אין מי שיודע את האמת מלבדו. הסברא של ריב"א יוצאת מתוך תובנה שהאדם לא מסוגל לשקר כאשר האמת ידועה לאדם מולו. בנוסף, ההלכה יוצאת מתוך הנחת יסוד שרוב בני האדם טובים וישרים ולכן כאשר מובא מקרה הלכתי של מעשים לא מוסריים – הגמרא שואלת "מידי ברשיעי עסקינן?" (גיטין ל, ב; קידושין לג, א ועוד). אם כן, החזקה 'אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו' מלמדת אותנו על האמון בטוב הפנימי של נפש האדם.
לתגובות ולקבלת המאמר המלא: gemarabemunah@gmail.com
***
הציבור מוזמן לשיעור ייחודי המשלב למדנות ישיבתית עם עומק אמוני ושאלות קיומיות. השיעור מתקיים ב'זום' בימי רביעי בשעה 20:30 בע"ה. חפשו בגוגל: 'בית מדרש גמרא באמונה' (www.gemarabemunah.co.il). לקישור 'זום' לשיעור ולהצטרפות לקבוצה השקטה סרקו את הברקוד:
