יקרות ההסכם - בבא בתרא ו, א

מאת: אביאל קוטלר

דרך המשנה שנידונה בדפים הללו ה-ו, אנו נחשפים לעומק תשתית האחריות השיתופית בין השכנים.

בחלק הראשון של המשנה ודיון הגמרא עליה, אנו רואים כמה ההסכם החברתי מחייב את שני הצדדים, לא רק באופן חד פעמי אלא אפילו ש"כותל החצר נפל מחייבין אותו לבנותו עד ארבע אמות". ברגע שנוצר ברית בין השניים יש לה כח להשפיע גם אחרי, ובגלל זה אין לאחד הצדדים יכולת לברוח מהאחריות, ולכן כל אחד מהם בחזקה שהוא נתן. 

בחלק השני של המשנה ודיון הגמרא עליה, אנו מצליחים לשים לב לסימנים הראשוניים ביותר במעשים של האדם המעידים על הכוונה ורצון האמיתית שלו (גילוי דעת). "מד' אמות ולמעלן אין מחייבין אותו, סמך לו כותל אחר אע"פ שלא נתן עליו את התקרה מגלגלין עליו את הכל, בחזקת שלא נתן עד שיביא ראיה שנתן". 
תוספת הבנייה בדרך כלל לא מחייבת את השני, ובגלל זה אין לו גם חזקה שנתן. אבל ברגע שהוא מראה שנח לו בזה ואף הוא משתמש בזה אי אפשר לו לטעון "זה נהנה וזה לא חסר" - כיון שהייתה פה השקעה כספית מצד האחר, ואיננו מזלזלים בממון השני. 

יש כאן תשומת לב ורגישות מופתית שחס ושלום לא ייגרם כאן נזק או הפסד או ניצול של האחר ואת ממונו. 

לימד אותנו מייסד תנועת המוסר רבי ישראל מסלנט "הגשמיות של הזולת היא הרוחניות שלך". 

אם כן בדפים הללו אנו לומדים ראשית על חשיבות הבהירות והתיאום ציפיות (בכל המצבים האפשריים) שיש להיות בהסכמים שבין אנשים שלא יבואו לידי ספק ומריבה.

ושנית איך לתת את היחס של חשיבות ויקרות להסכמים בינינו ובחברה שלנו, לעמוד בהם בצורה הטובה ביותר, וברגע שיש תפנית יש לתת לה תשומת לב ולא להחליק אותה - בגלל שאנו מכבדים כל פרוטה של כל אדם.