פרק 'יש נוחלין' הוא הזדמנות להבין את העומק הרעיוני של דיני ירושות.
הרב דסלר כתב בכמה מקומות על טעם הירושה כפי שלמד מהרב יוסף יהודה לייב בלוך מטלז:
"ענין הירושה הוא שכל רכושו של האדם אינו אלא כלי לקדוש השם שבחלקו; לכן כשמת עובר רכושו לבניו, כי הכלים נמסרים לאותם שהם שותפים לאותה בחינת קדוש ה' וממשיכים בה" (מכתב מאליהו ח"ג עמ' 250).
התפיסה המקובלת היא שירושה היא זכות המגיעה לבנים, אך הרב דסלר מלמדנו אחרת: ירושה היא בעיקר אחריות. הבן היורש נחשב "כרעיה דאבוה" ומוטלת עליו החובה לפרוע את חובות אביו. יתרה מכך, הוא ממשיך את הדרך הרוחנית של אביו שהוא שותף בה.
הירושה היא אמצעי למילוי התפקיד בעולם, כדברי הרב דסלר במקום אחר: "כל אחד כשבא לעולם מזדמנים לו חלק מיוחד בתכלית הבריאה – בגילוי כבוד השי"ת בעולם, - ולצורך מילוי החלק הזה נותנים לו כל הכלים הדרושים לזה, בין בכוחות הנפש ובמדות ובכשרונות, בין בנכסים בסביבה ובמקרים מכל המינים. כל אלה ביחד מהווים נסיונות חייו המיוחדים לו, ובאופן הגבתו עליהם יתבטא מילוי חלקו הרוחני בבריאה" (מכתב מאליהו ח"ב עמ' 217).
הרב דסלר מסביר כיצד הבנים ממשיכים את הדרך הרוחנית של אביהם: "בניו של אדם ממשיכים את עבודת ה' של האב, לכן מוצאים על פי רוב שהם מתדמים להוריהם בכשרונות ובמדות, וכן במראיהם החיצוני, כי מכל אלה מתרקמים נסיונות חלקם. וכן ירושת נכסי האב איננה מקרה בעלמא, אלא שכך גזרה חכמתו ית' שמה שהותירו ההורים מהכלים שניתנו להם לצרכי עבודתם הרוחנית ישתמשו בהם הבנים כנדרש להם לעבודתם. ואם היה הרכוש נדרש רק לעבודת האב ולנסיונותיו ולא לבן, כמה סבות ביד ה' לסבב שלא יגיע לבן" (שם).
כאן הרב דסלר מחדד יסוד נוסף: קבלת הירושה אינה מקרה, אלא היא מכוונת מאת ה' כדי שהבנים ימלאו את תפקידם בעולם.
להרחבה: בשנת תש"ז הרב דסלר כתב אגרת לידידו הרב אלתר היילפערן שבה הוא מלמד על טעם הירושה:
"חשבתי בענין הנחלות מהו שורש גדרו? אמנם כל אחד ואחד נברא בכוחות אחרים מפני שיש לו חלק מיוחד בקידוש השם, לכן גם לחוץ נראה שאין הפרצופין דומין. והנה הבנים יש להם דמיון לאבות אם כן זה לאות כי יש להם דמיון גם בחלקם. והנה הכלים בעוה"ז הניתנים לאדם הוא לפי הנצרך לעבודת חלקו...וכיון שחלק הבנים הוא בערך המשך חלק האבות (כי ידעתיו אשר יצווה את בניו), ע"כ גם הכלים שנשארו מהאבות מיוחדים המה לבנים לעבודתם... ולא רק בנים וב"ב אלא גם בעל יורש את אשתו ואת חמיו זה לאות שכל עניני המשפחה הולכים עד"ז. הסתכל נא בדבר זה אהוב ותמצא בו דבר נפלא מאד מאד אשר ישית עלינו חיובים רבים" (ספר הזכרון לבעל המכתב מאליהו עמ' 29).
