"כל דאלים גבר": בירור האמת או אלימות? - בבא בתרא לד, ב

מאת: נתן קוטלר

ספינת המריבה

סוגייתנו עוסקת בדרכים לבירור הבעלות על ממון המוטל בספק. מסופר על "ההוא ארבא", ספינה ששניים רבו על בעלותה. אף אחד משני הניצים לא היה 'מוחזק' בה. במצב זה הדין הוא 'כל דאלים גבר', אך אחד מבעלי הדין ניגש לבית הדין וביקש שהם יתפסו את הספינה עד שיביא עדים שהיא שלו. בית הדין אכן תפס את הספינה, אך בעל הדין לא הצליח למצוא עדים וביקש שבית הדין יוציא מתפיסתו את הספינה, כדי שניתן יהיה להפעיל בחזרה את דין 'כל דאלים גבר'.

השאלה 

הגמרא דנה בשאלה האם 'מפקינן או לא מפקינן [=האם מוציאים מתפיסת בית הדין או לא]?' רב יהודה סובר לא מפקינן ורב פפא סובר מפקינן. 

ההלכה היא שבמקרה כזה בית הדין לא אמור לתפוס את הספינה, אך אם עשה זאת – "לא מפקינן". מדוע באמת "לא מפקינן"? והרי הדין הוא 'כל דאלים גבר'?

המחלוקת שמתחת לפני השטח

החתם סופר הסביר שרב יהודה ורב פפא נחלקו בשאלה עקרונית הרבה יותר: כיצד יש להתייחס ל'כל דאלים גבר'? האם מדובר בבירור האמת או באלימות וגזל? האם זו דרך ראויה מלכתחילה, או דיעבד גמור? 

'כל דאלים גבר': בירור האמת?

לפי שיטת רב פפא הסובר "מפקינן" - 'כל דאלים דבר' הוא דרך ראויה לבירור ספק ממוני ולכן ניתן לשחרר את הספינה מתפיסת בית הדין. הרא"ש כתב בכמה מקומות ש 'כל דאלים גבר' הוא סוג של מבחן - מי שמוכן להלחם עבור החפץ הוא כנראה הבעלים האמיתיים (ב"ב ג, כב; ב"מ א, א). 

אך יש מי שסייג את דברי הרא"ש "וגם לפי הטעם דכל מי שהאמת אתו ימסור נפשו על דבר זה ג"כ לא שייך בדורות הללו שרבו המתפרצים והגזלנים והאלמים שמוסרין נפשם ג"כ על ממון שאינם שלהם" (שו"ת שבות יעקב ב, קסז). 

בבית הדין יש סיכוי להגיע לאמת

אך לפי שיטת רב יהודה הסובר "לא מפקינן" – עדיף שהשליטה בגורל הספינה תהיה נתונה לבית הדין, מאשר שבעלי הדין ינהגו באלימות ויגיעו לגזל. הרשב"ם כתב – "דמאחר שבא ממון ישראל ביד ב"ד אינן רשאין להפקירו אלא מעכבין אותו ממון עד שידעו למי ישיבו". 

הרמב"ם פסק כמו רב יהודה שאם הממון בספק הגיע לבית דין, עדיף שיישאר בשליטת בית הדין כדי שבעלי הדין יביאו עדים, או יודו זה לזה, או יחלקו מרצונם ואז יש סיכוי להגיע לאמת (הלכות טוען ונטען י, ו).

להצטרפות לקבוצת 'הַדַּף הָרַעְיוֹנִי' בית מדרש גמרא באמונה: https://chat.whatsapp.com/FcOBPWtNITeDy1ZswZySbM