למחול להביא את השלום המיוחל? - סנהדרין פ"ח

מאת: נתן קוטלר


בסוגייתנו מובאת הברייתא הבאה: "דאמר רבי יאשיה: שלשה דברים סח לי זעירא מאנשי ירושלים. בעל שמחל על קינויו - קינויו מחול, בן סורר ומורה שרצו אביו ואמו למחול לו - מוחלין לו, זקן ממרא שרצו בית דינו למחול לו - מוחלין לו. וכשבאתי אצל חבירי שבדרום, על שנים הודו לי, על זקן ממרא - לא הודו לי, כדי שלא ירבו מחלוקת בישראל!" 

נעיין בעומק הסיבה מדוע בשניים הראשונים הודו לו, אך בזקן ממרא לא הודו לו. 

א. בעל שמחל על קינויו – שלום בית 

רבי ישמעאל מלמדנו שהערך של שלום בית הוא ערך גדול כל כך "שמצינו שויתר הקדוש ברוך הוא על שמו שנכתב בקדושה שימחה על המים, כדי להטיל שלום בין איש לאשתו" (מסכת דרך ארץ פרק שלום הל' ט). התוספות ביבמות אומרים בשם הריצב"א בהקשר לקשיים בין איש לאשתו "שאין לה למהר לסתור בנינה כי רחמי שדי מרובים" (תוס' יבמות סה, ב ד"ה כי הא). צריך לתת סיכוי להביא לשלום בין איש לאשתו – כדברי רבי אליעזר: "כל המגרש את אשתו ראשונה - אפילו מזבח מוריד עליו דמעות" (סנהדרין כב, א). ולכן בעל שמחל על קינויו – קינויו מחול. 

ב. בן סורר ומורה – "והשיב לב אבות על בנים" 

חז"ל אומרים "והמקרב את קרוביו...עליו הכתוב אומר אז תקרא וה' יענה" (סנהדרין עו, ב וראה מורה הנבוכים חלק ג פרק מב). על ההורים לעשות הכל לקרב את בניהם באהבה שאינה תלויה בדבר. בסוף עדיות מובאת שיטת חכמים שאין אליהו הנביא בא "לא לרחק ולא לקרב אלא לעשות שלום בעולם שנאמר (מלאכי ג') הנני שולח לכם את אליה הנביא וגומר והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם" (עדיות ח, ז). 

***

בשניים הראשונים הודו לו, כי באמת המחילה מביאה את השלום המיוחל. אך לגבי זקן ממרא לא הודו לו, כי המחילה אינה מביאה את השלום, אלא להפך. לעתים טועים וחושבים שכדי להביא שלום, צריך לוותר על ערכים. אך הגמרא מלמדת אותנו אחרת; שאם נוותר על ערכינו, נרחיק את השלום. דווקא כאשר עומדים על ערכינו ולא מוחלים לזקן ממרא – זה מביא את השלום, "כדי שלא ירבו מחלוקת בישראל".

וכך מצינו בדברי רבן גמליאל לגבי 'תנורו של עכנאי' לאחר שחכמים נידו את רבי אליעזר בן הורקנוס: 

"ואף רבן גמליאל היה בא בספינה, עמד עליו נחשול לטבעו. אמר: כמדומה לי שאין זה אלא בשביל רבי אליעזר בן הורקנוס. עמד על רגליו ואמר: רבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי, ולא לכבוד בית אבא עשיתי, אלא לכבודך, שלא ירבו מחלוקות בישראל. נח הים מזעפו" (ב"מ נט, ב וראה ריטב"א).  

למרות כל הכאב שהיה כרוך בנידוי רבי אליעזר בן הורקנוס ועל התורה שאבדה מן העולם עקב כך (סנהדרין סח, א) - העמידה על העקרונות היתה נצרכת, כדי "שלא ירבו מחלוקות בישראל".