למי שייכות 'זכויות היוצרים' של הנזק?

מאת: נתן קוטלר

מבוא: 'זכויות יוצרים' בנזק
ישנה חקירה מפורסמת האם חיוב תשלומי נזיקין הוא משום שהאדם התרשל בשמירה או משום שממונו הזיק?
ר' שמעון שקופ סובר כמו האפשרות השניה, אך מוסיף שכאשר אנו מחייבים את האדם משום שממונו הזיק, אין הכוונה דווקא לבעלות פורמלית על הנזק, אלא על אחריות מוסרית על הנזק. ר' שמעון מביא ראיה לכך מדברי התורה שקראה למי שחופר בור ברשות הרבים "בַּעַל הַבּוֹר", אף שלא מדובר בבעלות חוקית על הקרקע, אלא מי שיוצר את הנזק נקרא בעל הנזק ונושא באחריות מוסרית עליו.
ר' שמעון מסביר זאת לפי מושג 'זכויות יוצרים': "כמו שבדברים שנוגעים לזכות האדם מוסכם ע"פ דיני התורה ודיני העמים שכל מי שממציא דבר חדש בעולם הוא הבעלים עליו לכל דבר זכות, כמו כן, קראה התורה לאיש המכין תקלה בשם 'בעל הבור' ו'בעל האש' וחייבה בנזקין את בעל המזיק". אם כן, כיוון שהאדם 'המציא' נזק חדש בעולם, הוא נקרא הבעלים של הנזק וחייב על כך.
אולם, חידושו של ר' שמעון שקופ מובן לגבי מקרה שיש רק מזיק אחד - 'בעל הנזק/התקלה'. אך מה קורה כאשר מעורב בנזק אדם נוסף 'האדם המזיק'? כמו למשל במקרה של 'בור המתגלגל', שאמנם בעל התקלה יצר את הנזק בעולם בכך שהניח חפץ ברשות הרבים. אך אדם אחר נתקל בחפץ זה ('בור המתגלגל') והזיק באמצעותו (כגון שבעט בחפץ ברגלו תוך כדי הליכה וניפץ שמשה של מכונית).
למי שייכות 'זכויות היוצרים' על הנזק? האם בעל התקלה הוא האחראי הבלעדי על התקלה שנוצרה בעולם? או שהאדם המזיק הוא אחראי לנזק? מצד אחד, בעל התקלה אחראי כי אילולא התקלה שהוא יצר, האדם המזיק לא היה מזיק. מצד שני, האדם המזיק אחראי כי האדם מועד לעולם (ב"ק כו, א).
מי חייב: בעל התקלה או האדם המזיק?
בתחילת המסכת (ו, א) מצינו שרש"י ותוספות נחלקו ב'בור המתגלגל' בשאלה: 'מי חייב על הנזק: בעל התקלה או האדם המזיק?'
רש"י סובר שבבור המתגלגל לא חייבים מדין אדם המזיק. ומדוע? בהמשך המסכת נאמר "אין דרכן של בני אדם להתבונן בדרכים" (כז, ב). ולכן, הנתקל בבור המתגלגל פטור. וכמו כן, אין לחייב את בעל התקלה מטעם אדם המזיק, אלא התקלה נחשבת כאש ברוח מצויה.
לעומת זאת, התוספות סובר שבעל התקלה פטור ואילו האדם שנתקל בתקלה חייב מטעם האדם המזיק. אך כיצד יתמודד התוספות עם הגמרא הפוטרת את הנתקל מהטעם שאין הדרך להתבונן בדרכים (כז, ב)?
התוספות מחלק בין מקרים שונים: בדף כז, ב מדובר בחפץ שהיה מונח והנתקל הזיק את החפץ על ידי היתקלותו. אך אצלנו בבור המתגלגל מדובר בחפץ שהנתקל הזיק באמצעותו לחפץ אחר או לנכס מסוים. התוספות אומר שבמקרה הראשון, באמת אין דרך בני אדם להתבונן בדרכים. אך במקרה השני, אין דרך בני אדם ללכת באופן כזה שמתיזים חפצים תוך כדי הליכתם. ולכן, מי שהולך בדרך זו שמזיק באמצעות בור המתגלגל, נחשב כאדם המזיק ולכן מתחייב. ולכן האדם המזיק חייב ולא בעל התקלה, כי הנזק נגרם מכוחו של האדם המזיק.
העומק בשיטת התוספות
התוספות כותב בהמשך דבריו שישנו הבדל משמעותי אם מי שנתקל ב'בור המתגלגל' והזיק באמצעותו היה בר דעת (אדם המזיק) או שלא היה בר דעת (בעל חיים). אם המזיק היה בר דעת הוא חייב על הכל, אולם אם המזיק לא היה בר דעת גם בעל התקלה חייב.
ר' שמעון שקופ מנסה להבין לשיטת התוספות מדוע בעל התקלה חייב במקרה שהמזיק אינו בר דעת? ומדוע בעל התקלה פטור במקרה שהמזיק אדם בר דעת?
"ובכה"ג [=ובכגון זה] שתלוי בבחירת אדם עדיין לא הוכן המזיק, דרך לענין היזק הנעשה ע"י הטבע חשבינן [=מחשיבים] שהכנת הבור והאש הוא כשותף בהיזק, אבל לא לענין היזק הנעשה ע"י בחירה של אדם בן דיעה".
וא"כ ברגע שבעל התקלה יצר את התקלה, הוא לוקח אחריות על כל מה שעלול לקרות בדרך הטבע (אפילו אם כלב יחתור מתחת לדלת). אך ברגע שהמזיק הינו אדם בר דעת, האחריות עוברת אליו, שהרי מדובר בסוג מזיק שאין לצפות לו ולא נכלל ברגע יצירת התקלה.
סיכום ומסקנות
ובכן, למי שייכות 'זכויות היוצרים' על הנזק? אמנם בדרך כלל 'זכויות היוצרים' שייכות לאדם שיצר את הנזק 'בעל התקלה'. אולם, במקרה של 'בור המתגלגל' ששותפים בנזק גם בעל התקלה וגם הנתקל ה'אדם המזיק', המציאות מורכבת יותר.
לשיטת רש"י 'זכויות היוצרים' לנזק נשארות אצל 'בעל התקלה' ולכן הנתקל ה'אדם המזיק' פטור (אך ראה: במרומי שדה לנצי"ב).
אולם, לשיטת התוספות תלוי מי הזיק, אם מדובר במזיק שאינו בר דעת, 'זכויות היוצרים' נשארות אצל יוצר התקלה, שהרי בDNA של התקלה שנוצרה בעולם כלולים כל סוגי הנזקים הטבעיים שעלולים להתפתח מהתקלה. אולם, אם מדובר במזיק בר דעת, 'זכויות היוצרים' עוברות אל האדם המזיק, שהרי האדם המזיק הוא גורם עצמאי שאינו כלול בDNA המקורי של בעל התקלה. האדם המזיק נושא באחריות מוסרית בלעדית לכל נזק שהוא גורם ללא קשר לשאלה מי יצר את התקלה מלכתחילה.