'מבעה': סוד במהות האדם

מאת: נתן קוטלר

רקע
במשנה הראשונה בבבא קמא נאמר "ארבעה אבות נזיקין: השור, והבור, והמבעה, וההבער". רב ושמואל נחלקו בשאלה מה פירוש המושג "המבעה" המופיע במשנה?
רב אמר שפירוש המושג "מבעה" הינו אדם, אך שמואל אמר שה"מבעה" הוא השן. רב מביא ראיה לדבריו מפסוק בישעיהו: "רב אמר מבעה זה אדם, דכתיב: 'אָמַר שֹׁמֵר אָתָה בֹקֶר וְגַם לָיְלָה אִם תִּבְעָיוּן בְּעָיוּ' (ישעיה כא, יב)" (ב"ק ג, ב).
במאמר זה נעיין בשיטת רב וננסה לעמוד על עומק דבריו.
מה מהות האדם?
רבותינו נחלקו בשאלה מה מאפיין את האדם?
האדם המדבר - ריה"ל בספר הכוזרי מונה את המדרגות בבריאה, המדרגה הרביעית היא האדם, ריה"ל קורא לו "המדבר": "אמר החבר: ובדין הענין השכלי התיחד המדבר מכל החיים" (א', לה). הדיבור מאפיין את האדם. נראה שהמקור לכך הוא במילים בפסוק "וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה" (בראשית ב, ז). אונקלוס תרגם את המילים "לְנֶפֶשׁ חַיָּה" - "לרוח ממללא", כח הדיבור.
האדם החושב - הרמב"ם בהקדמתו למשנה (פרק ח) שואל "למה נמצא האדם? ומה היתה כוונת יצירתו?" תשובתו של הרמב"ם היא: "כי תכליתו פועל אחד בלבד ובשבילו נברא...לצייר בנפשו סודות המושכלות ולדעת האמיתות כפי מה שהן עליו". אם כן, השכל מאפיין את האדם ובפרט אם מביא אותו למושכלות האלוקיות (ראה: מו"נ א, ב).
ובכן מה מייחד את האדם? מלבד 'האדם המדבר' של ריה"ל ו'האדם החושב' של הרמב"ם, לפי רב, המייחד את האדם הוא הרצון שלו לשוב בתשובה.
האדם השב בתשובה
כאמור לעיל, רב מלמדנו "שהמבעה" הוא האדם ומביא ראיה לכך מפסוק בישעיה: "אָמַר שֹׁמֵר אָתָה בֹקֶר וְגַם לָיְלָה אִם תִּבְעָיוּן בְּעָיוּ שֻׁבוּ אֵתָיוּ". וכיצד לומדים מפסוק זה?
רש"י מסביר: "אם תשובו בתשובה ותבקשו מחילה בעיו. אלמא [=לומדים מכאן] באדם כתיב בְּעָיוּ". הפסוק מדבר על התשובה (ראה: ירושלמי תענית א). האדם נקרא להעמיק את הרצון שלו לשוב למקורו ולתקן את מעשיו. החידוש הגדול של רב הוא שמהות האדם אינה רק כוח הדיבור או השכל שלו, אלא בעיקר הרצון שלו לשוב בתשובה.
עלינו להעמיק יותר. לשיטת רב, אחד מאבות הנזיקין הוא האדם. שהרי "אדם מועד לעולם בין שוגג בין מזיד בין ער בין ישן" (משנה ב"ק ב, ו). האדם עלול לקלקל ולהזיק, אך יש לאדם גם היכולת להתחרט ולשוב בתשובה ולתקן את מעשיו.
ולכן, דווקא כינוי האדם "המבעה" בתור אחד מארבעת אבות נזיקין, הינו נקודת החולשה של האדם, אך גם נקודת החוזק שלו. נקודת החולשה היא בכך שהוא עלול להיות "האדם המזיק", אך נקודת החוזק היא בכך שהוא מסוגל להיות "האדם השב בתשובה". וזה מלמד אותנו על מהות האדם.
תיקון
כאשר האדם מזיק לזולת, הוא נקרא לא רק לשלם עבור הנזק שגרם ולתקן זאת מבחינה ממונית. אלא, בנוסף, האדם נקרא לתקן את הנזק שנגרם ביחסי האנוש ולכן עליו לבקש את סליחתו של הניזק, לרצותו ולקבל את מחילתו. במשנה השניה בבא קמא נאמר: "כל שחבתי בשמירתו הכשרתי את נזקו". רש"י הביא שני פירושים לדברי המשנה, בפירוש השני כתב: "הכשרתי את נזקו עלי להכשיר ולתקן את נזקו כלומר אני חייב לשלם, מפי מורי". האדם המזיק נדרש לתיקון ולהשיב את המצב לכשרותו.
מדרגתו של האדם השב בתשובה
רב הדגיש את מהותו של האדם בהיותו מסוגל לשוב בתשובה ולתקן את מעשיו. וזאת לא בכדי, שהרי חז"ל מלמדים אותנו שזוהי פסגת השלמות של האדם. "דאמר רבי אבהו: מקום שבעלי תשובה עומדין - צדיקים גמורים אינם עומדין, שנאמר: שלום שלום לרחוק ולקרוב" (ברכות לד, ב). לפי רבי אבהו מדרגתם של בעלי תשובה היא המדרגה הגבוהה ביותר (ראה: רמב"ם תשובה ז, ד). אם כן, אין בחירה מוצלחת יותר מהגדרת מהותו של האדם כבעל יכולת לשוב ולתקן, שהרי זו אכן שלמותו של האדם.