מדוע באמת בהמות מזיקות?

מאת: נתן קוטלר

מדוע האדם חייב כשבהמתו הזיקה?
מסכת בבא קמא עוסקת בסוגי נזיקין שונים, אולם חלק משמעותי של המסכת עוסק בנזקי הבהמות השייכות לאדם, כמו נזקי קרן, שן ורגל ותולדותיהן. יש לשאול, מדוע מתחייב האדם על נזקי בהמותיו?
חקירה מפורסמת בשאלה זו מובאת באחרונים (אך יסודותיה כבר מוזכרים בגמרא ובראשונים). האם חיוב תשלומי נזיקין הנו משום שהנזק נגרם מממונו של האדם, או משום שהאדם התרשל בשמירה?
[ראה: אבן האזל הל' נזקי ממון א, יד; רבי שמעון שקופ על בבא קמא סי' א בעניין חיובי נזקי ממונו. וראה: במאמרי "עיון חדש בחקירה המפורסמת בשאלת טעם חיוב תשלומי נזיקין" - ניתן לקבלו במייל בתחתית המאמר].
יחד עם זאת, מעבר לתשובות ההלכתיות, יש גם תשובה אמונית. עלינו לברר מבחינה רוחנית מדוע קנייני האדם מזיקים?
השפעת האדם על סביבתו
לאדם ניתן הכוח הרוחני להשפיע על העולם ובפרט על סביבתו הקרובה ועל קנייניו. הרב קוק כותב באגרת ש"א המפורסמת שכאשר האדם מוסיף אור בנשמתו על ידי התורה, המצוות והמידות הטובות, הוא מוסיף השלמה וחיים בכול, והתוצאה היא שאפילו "הבהמות והחיות מתבסמות לפי ערכן, ואפילו היצורים הנוטים להזיק ולהחריב מתעדנים ומזדככים מזיו הקדושה הנוספת ע"י נשמה אחת השמה לב באמת על הכלל כולו".
ולכן, כאשר האדם מתקן את מידותיו, הוא משפיע לטובה גם על בהמותיו כשם שנאמר "בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידן" (חולין ז, א), וכך מצינו לגבי חמורו של רבי פנחס בן יאיר שלא רצה לאכול תבואה שלא היתה מעושרת (שם).
אך כאשר האדם אינו נמצא במדרגתו המוסרית והרוחנית הראויה, הוא משפיע לרעה גם על בהמותיו והן מזיקות כפי שנאמר "וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹקִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס. וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ" (בראשית ו, יא-יב). אמנם בני האדם חטאו, אבל הם גם השפיעו על בעלי החיים, והחטיאו גם אותם (ראה: ילק"ש ח"א רמז מ"ז).
לעומת זאת, לעתיד לבוא האדם ישפיע לטובה על בעלי החיים וממילא לא יזיקו. כפי שנאמר בחזון ישעיהו: "וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם. וּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה יַחְדָּו יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן. וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק עַל חֻר פָּתֶן וְעַל מְאוּרַת צִפְעוֹנִי גָּמוּל יָדוֹ הָדָה" (ישעיהו יא, ו-ט)
ולכן הרבי מאיזביצ'ה בספרו 'מי השלוח' כותב שבפרשת משפטים הקב"ה מלמדנו "איך צריך האדם לנקות ולברר את עצמו, עד שמדת טובו ימשך ויתפשט אף על כל קניניו ויהיה נמצא גם בהם מדות טובות שלא יזיקו לשום אדם, וע"כ כשקנינו של אדם מזיק צריך לשלם, כי ההיזק נצמח ביען כי אין נפשו מזוכך כ"כ, לכן יוכלו קניניו להזיק או לגזול את חבירו, כי באם לב האדם מזוכך אין קנינותיו יכולין להזיק לחבירו".
ולכן, כאשר בהמות האדם מזיקות, האחריות היא על האדם כי אילו היה במדרגתו המוסרית והרוחנית הראויה, הן לא היו מסוגלות להזיק לזולת.
וכך כותב הרב קוק בכמה מקומות: "וכל מה שיתגבר האדם ביותר בזיכוך הנפש... והיא מתפשטת על כל מעשיו, דרכיו, תנועותיו וקניניו, עד שאי אפשר הדבר שתבא תקלה אפילו על ידי בהמתו" (אוה"ק ח"ג עמ' קנב; וראה דברי הפתיחה של הרב קוק למסכת ב"ק חורף תרצ"ב - מובאים על ידי הרב משה צבי נריה בתחומין כרך ז' עמ' 273).
בלימוד בבא קמא זוכים לגעת בתורת "אורו של משיח"
כיצד אפשר להגיע למדרגה מוסרית ורוחנית כזאת שנשפיע לטובה על בעלי החיים שמסביבנו?
הרב קוק מלמדנו "כשיתגלה אור התורה יתבטלו הנזקין: 'אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ - שתהיו עמלים בתורה [ספרא וברש"י - נ.ק.] - וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ' (ויקרא כו ג-ו)... כל סדרי הנזקים, כל ההתעמקויות בבירורי הלכות אלו, אחריותם ותקנתם - כולם נובעים מהמקור הברוך של 'אורו של משיח' שאז תתגלה הישועה הכללית, תיקונה של תורת הנזקים באדם, בחי ובכל ההויה כולה. 'לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ וגו', כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים' (ישעיהו יא, ט)" (מובא בתחומין שם).
כאשר אנו לומדים את בבא קמא וסדר נזיקין, אנו זוכים לגעת בתורת "אורו של משיח". שהרי "ישועות - זה סדר נזיקין" (שבת לא, א). ולכן, כאשר אנו לומדים את דיני נזיקין, אנו מגבירים את המודעות והרגישות הפנימית שלנו להיזהר מלהזיק לזולת. על ידי כך אנו גם מקרבים את הישועה הכללית לתקן את הנזיקין בעולם.