מדוע ללמוד גמרא
מאת: נתן קוטלר
כיום התשובה לשאלה 'מדוע ללמוד גמרא?', אינה מובנת מאליה. עולם הגמרא נראה רחוק שנות אור מעולמו של הלומד ובפרט בעידן ה'פוסט-מודרני'. אין כיום שוורים המתהלכים ברחוב שבעליהם צריכים לשמור עליהם פן יזיקו בדרך. כיום אין שדים ומזיקים שצריך להישמר מהם, וכן אין כיום רוב דיני טומאה וטהרה כפי שנהגו בבית שני.
בנוסף, המבנה של הסוגיה התלמודית אינה בנויה באופן לוגי וסיסטמתי, אלא באופן אסוציאטיבי. ולכן, כאשר הגמרא שואלת שאלה ובמהלך הנסיונות למצוא תשובה, הגמרא עוברת לדיון אחר בנושא צדדי. כאשר סוף סוף הגמרא נותנת תשובה כבר שכחנו מה היתה השאלה הראשונית.
בנוסף, בגמרא עצמה אין תמיד פסיקה ברורה כמו איזו שיטה נפסקה להלכה. ולכן, ממבט פרגמטי, עדיף ללמוד את ההלכה הפסוקה ולא לנסות ללמוד את הדיונים בגמרא.
אולם, נראה שדווקא כיום חשוב יותר מאי פעם ללמוד גמרא בעיון. נבחן מספר כיווני חשיבה להשלכות של לימוד גמרא על חיינו ועל העולם.
א. לימוד גמרא – סיפור אהבה
לימוד הגמרא אינו מתחיל משאיפה לצבירת ידע או אפילו להבין את ההלכה. לימוד הגמרא הוא בראש ובראשונה סיפור אהבה. האהבה שלנו לתורה אינה תלויה בדבר. ישנו ערך עצמי ללימוד תורה, אפילו אם אין השלכות מעשיות. עצם הלימוד בנושאים מורכבים שאינם שייכים באופן ישיר לחיינו – מבטא ובונה את הקשר העמוק שלנו לתורה.
ב. הגמרא – יסוד התורה שבעל פה
המשנה והגמרא (וכמובן כל ספרות חז"ל ממדרשי ההלכה ועד למדרשי האגדה), הן ספרי היסוד של התורה שבעל פה. ולכן, בלימוד הגמרא אנו חוליה מרכזית בשרשרת מסירת התורה מדור לדור. ועלינו ללמוד את הגמרא כדי להעבירה לדורות הבאים.
ג. הגמרא – בית היוצר של ההלכה
אי אפשר ללמוד הלכה רק מספרי הקיצורים או אפילו מהשולחן ערוך. הבנת נשמת ההלכה אפשרית רק על ידי לימוד מן המקורות ועד ההלכה למעשה. המשנה והגמרא הן הבסיס וכל ההלכות משתלשלות מתוכן. ולכן, בלימוד בכולל לרבנות, לא ניתן רק ללמוד את הטור בית יוסף והשולחן ערוך ונושאי כליו, אלא חובה לראות את ההלכה ממקורה – מסוגיות הש"ס ובדברי הראשונים על הסוגיות.
ד. הגמרא – מבט לחשיבה של חז"ל
אחת התקופות המשמעותיות ביותר בחייו הרוחניים של עם ישראל במהלך הדורות – היתה מתקופת רבי יהודה הנשיא שערך את המשנה ועד לתקופת רבינא ורב אשי שערכו את הגמרא. תקופה זו היתה 'תור הזהב' של היצירה העצומה של חז"ל. בתקופה זו חיו התנאים והאמוראים שהיו גדולי עולם שעיצבו את עולם ההלכה והאגדה לכל הדורות. בלימוד הגמרא אנו זוכים לקבל הצצה לחשיבה של חז"ל. אנו מוזמנים מאחורי הקלעים לטעום מסברות האמוראים, לעמוד על מחלוקות התנאים ולאמץ את נקודת המבט של חז"ל על החיים ועל התורה.
ה. הגמרא – חתירה לאמת
הגמרא אינה משאירה אבן לא הפוכה במסעה למציאת האמת. הגמרא מנסה לברר את האמת בכל דרך שהיא. הגמרא אינה מוכנה לקבל סברות לא מבוססות. הגמרא מתנגדת בכל תוקף לסתירות בדברי התנאים או האמוראים. וכן, הגמרא מלמדת אותנו להבין את העומק בכל השיטות 'איפכא מסתברא'. הגמרא יוצאת מגידרה כדי לברר בדיוק מי אמר איזו שמועה. בקשת האמת זועקת מבעד כל דף גמרא בש"ס.
ו. הגמרא – הדרכה לשאילת שאלות
הגמרא מלמדת אותנו שאלה יהודית מהי. הגמרא מלמדת אותנו שלא להסתפק באמיתות מקובלות. הגמרא שואלת ומנסה לברר מהם מקורות הדין. שאלת הגמרא 'מנלן?' זועקת כמעט מכל סוגיה והיא משאלות היסוד של הגמרא. עלינו לצעוד בדרכה של הגמרא וללמוד לשאול שאלות ולהתאמץ לבררן.
ז. לימוד הגמרא – גילוי נשמתנו
מסופר שקבוצה של חניכי 'בני-עקיבא' באה לבקר את הרב צבי יהודה בסוכה. הם שאלו אותו מדוע צריך ללמוד גמרא? הרב צבי יהודה השיב "הגמרא היא נשמת האומה, ובלימודה אנו מגלים את נשמתנו"[1]. ללימוד הגמרא יש השפעה סגולית על נפש הלומד. ולכן, אפילו כשאנו לא מבינים את הסוגיה, הנשמה שלנו מתבסמת ונהנית מאור הלימוד ומהאותיות המחכימות. בנוסף, הלימוד שלנו משפיע על כל העולם בדרכים מופלאות. כדברי רבי מנחם מנדל מקוצק "דף גמרא מטהר את האדם כמו מקווה".
ח. בגמרא – יסודות האמונה
הגמרא היא ספר האמונה החשוב ביותר שאי פעם נכתב. מתוך דפי הגמרא אנו לומדים אינספור יסודות אמוניים. אמנם לעיתים היסודות נסתרים מעינינו, אך הפוך בה והפוך בה דכולה בה.
ט. הגמרא יוצרת 'ראש של תורה'
הרב (סא"ל מיל.) יהושע בן-מאיר סיפר שבמלחמת יום הכיפורים הוא נדרש להכריע יחד עם הרב גורן בשאלת היתר אימונים בשבת: "הרב גורן הגיע למפקדת האוגדה[2] בשעות הערב המאוחרות. למחרת בבוקר לאחר התפילה וארוחת הבוקר, אמרתי לרב שיש לנו פגישה בעוד פחות משעה עם המח"ט והמד"ר שיקלטו את גדוד ההכשרה. הרב אמר לי שנלך לביהכנ"ס ונתכונן קצת לשאלות שנצטרך להכריע בהם. בבית הכנסת שאלתי את הרב אם להביא שו"ע או משנה ברורה. הוא אמר לי 'לא, תביא גמרא בבא קמא'. חשבתי שהוא רוצה לעבור על סוגית 'אישו משום חיציו או משום ממונו' או סוגיה דומה. להפתעתי הוא למד איתי סוגיה בפרק איזה נשך או מרובה [איני זוכר בדיוק]. שאלתי אותו – 'הרב, מה זה קשור להלכות שבת?. הוא ענה לי – 'מה אתה חושב, הם ישאלו אותנו שאלות מ'משנה ברורה'? נצטרך להכריע בשאלות שלא שמעתם אוזן מעולם. הדרך היחידה להכריע בהן זה עם ראש של תורה. ראש של תורה מקבלים מלימוד בעיון של סוגיה בגמרא'!"[3].
[3] במאמרו 'זיכרונות ובירורי הלכה סביב מלחמת יום הכיפורים', המעין גיליון 247 תשרי תשפ"ד [סד, א]עמ' 161-160.