מהי ההשקעה הטובה ביותר? - בבא בתרא נב, א

מאת: נתן קוטלר

מהי 'סגולה'? 

בסוגייתנו מופיעה ברייתא (שמקורה בתוספתא בבא קמא יא, א) שמלכתחילה לא מקבלים פקדונות מתינוקות, אך אם קיבל פקדון מקטן "יעשה לו סגולה". הרשב"ם מסביר "יעשה לו סגולה אוצר עד שיגדל ויחזיר לו". הגמרא שואלת מהי 'סגולה'? "רב חסדא אמר: ספר תורה; רבה בר רב הונא אמר: דיקלא דאכל מיניה תמרי [=דקל שיאכל ממנו תמרים]". רב חסדא ורבה בר רב הונא נחלקו בשאלה: מהי ההשקעה הטובה ביותר לטווח הארוך? 

השקעה גשמית או רוחנית? 

שניהם סוברים שצריך להשקיע בדבר שניתן להנות מן הפירות בהווה והקרן תהיה קיימת גם בעתיד. רב חסדא סבור שיש להניב פירות רוחניים ולכן ראוי לקנות ספר תורה ואילו רבה בר רב הונא מדגיש את חשיבות הפירות הגשמיים ולכן יש לקנות דקל. 

שיטת הרמב"ם 

לגבי פיקדון מהקטן, הרמב"ם (הל' אישות כב, לב) פסק כמו שתי השיטות: "קיבל מן הקטן יקנה לו בו ספר תורה או דבר שאוכל פירותיו". 

אך לגבי חובל בקטן, הרמב"ם פסק אחרת: בסוגיא בבבא קמא לגבי מי שחבל בקטן נאמר: "החובל בבנו גדול - יתן לו מיד, בבנו קטן - יעשה לו סגולה" (פז, ב). 

כאשר הגמרא מנסה לברר מהי 'סגולה', היא מביאה את דברי רב חסדא "ספר תורה" ורבה בר רב הונא "דקלא". אך כאן הרמב"ם פוסק לפי שיטת רבה בר רב הונא בלבד: "החובל בבניו הגדולים אם אין סמוכין על שלחנו נותן להם מיד, והקטנים ילקח להן קרקע בנזקן והן אוכלין פירותיו" (הל' חובל ומזיק ד, יט). 

מה ההבדל בשיטת הרמב"ם? מדוע לגבי פיקדון פסק כמו שתי השיטות ואילו לגבי החובל פסק רק לפי השיטה השניה? 

נפש בריאה בגוף בריא

ראינו לעיל שרב חסדא ורבה בר רב הונא נחלקו בשאלה 'האם להשקיע ברוחניות או בגשמיות?' ייתכן שהרמב"ם סובר שבפיקדון, ניתן לבחור האם להשקיע ברוחניות (ספר תורה) או בגשמיות (דקל), האבא יודע מה הכי טוב לבנו. אך לגבי החובל, אין בחירה כזאת, אם חבלו בילד בגופו, צריך לתת לו דווקא פירות הדקל כדי שיוכל לקבל הנאת הגוף. מבחינה חינוכית אי אפשר לפצות ילד שחבלו לו בגופו עם פיצויים רוחניים (ספר תורה). אי אפשר לבנות אצל ילד תורה כזאת שבנויה כפיצוי על חבלה גופנית. הרמב"ם כתב בהלכות דעות "הואיל והיות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא, שהרי אי אפשר שיבין או ידע דבר מידיעת הבורא והוא חולה. לפיכך צריך להרחיק אדם עצמו מדברים המאבדין את הגוף, ולהנהיג עצמו בדברים המברין והמחלימים" (ד, א). תנאי הכרחי לרוחניות הוא דאגה לבריאות הגוף והסרת כל דבר שפוגע בגוף.

 ההשקעה הטובה ביותר 

אך בפיקדון, בוודאי שאנו רוצים לעודד אצל הילד את ההבנה החינוכית שהתורה היא ההשקעה הטובה ביותר, כפי שמצינו שרבי עקיבא לימד את רבי טרפון: "אמרו עליו על ר' טרפון שהיה עשיר גדול, ולא היה נותן מתנות לאביונים, פעם אחת מצאו עקיבא, אמר לו רבי רצונך שאקח לך עיר אחת או שתים, אמר לו הן, מיד עמד ר' טרפון ונתן לו ארבעת אלפים דינרי זהב, נטלן ר' עקיבא וחילקן לעניים, לימים מצאו ר' טרפון, אמר לו, עקיבא, היכן העיירות שלקחת לי, תפסו בידו והוליכו לבית המדרש, והביא ספר תהלים והניחו לפניהם, והיו קורין והולכין עד שהגיעו לפסוק זה, פזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד קרנו תרום בכבוד, עמד ר' טרפון ונשקו על ראשו, אמר לו רבי אלופי, רבי בחכמה, ואלופי בדרך ארץ" (מסכת כלה א, כא). 

סיכום 

אם נסכם את שיטת הרמב"ם בשאלה 'מהי ההשקעה הטובה ביותר?' נראה שאם מדובר בהשקעה כפיצוי עבור ילד שחבלו בו – צריך להשקיע בגשמיות (פירות מהדקל) כדי לבנות נפש בריאה בגוף בריא. אך אם מדובר בהשקעה של פיקדון עבור קטן, ההשקעה הטובה ביותר היא ברוחניות (בספר תורה).

להצטרפות לקבוצת 'הַדַּף הָרַעְיוֹנִי' בית מדרש גמרא באמונה: https://chat.whatsapp.com/FcOBPWtNITeDy1ZswZySbM