מאת: נתן קוטלר

התורה מורשה לישראל

בסוגייתנו מובאים דברי רבי יוחנן: "נכרי שעוסק בתורה חייב מיתה, שנאמר תורה צוה לנו משה מורשה - לנו מורשה ולא להם". 

הגמרא שואלת מדוע איסור זה אינו אחד משבע מצוות בני נח?

 התשובה היא שאיסור זה כבר נכלל באחת מתוך שבע המצוות. באיזו מצוה? 

מצינו שחז"ל נחלקו כיצד יש להבין את המילה מורשה בפסוק "תורה צוה לנו משה מורשה". לפי מי שסובר שמדובר ב'מורשה' ממש, האיסור ללמד תורה לנכרי נכלל ב'גזל': "מאן דאמר מורשה - מיגזל קא גזיל לה". 

דברי תורה עשירים במקום אחר: "אמר רב יהודה אמר רב: כל המונע הלכה מפי תלמיד - כאילו גוזלו מנחלת אבותיו, שנאמר תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב, מורשה היא לכל ישראל מששת ימי בראשית" (סנהדרין צא, ב). התורה היא כמו נחלת אבותינו שאין לה מקום לרגל זרה. 

אך מצינו דרך אחרת להבין את המילה מורשה: 

התורה מאורסה לישראל 

במסכת פסחים (מט, ב) נאמר: "תורה צוה לנו משה מורשה, אל תקרי מורשה אלא מאורסה". הגמרא בסנהדרין עתה מנסה להבין את האיסור ללמד תורה לנכרי לאור ההבנה שמורשה היא 'מאורסה': מאן דאמר מאורסה - דינו כנערה המאורסה, דבסקילה". ואם כן, האיסור ללמד תורה לנכרי נכלל ב'גילוי עריות' (רש"י).

המהרש"א (חידושי אגדות פסחים שם) מסביר את הקשר בין התורה לאירוסין: "כי התורה נמשלה לאשה בכמה מקומות ובתחלת נתינתה לישראל הרי היא כארוסה עד אחר שילמדה שנעשית לו כאשה". 

אם כן, התורה כביכול מאורסת לכל אדם מישראל ותפקידו לממש את הפוטנציאל על ידי לימוד תורה כראוי ואז כדברי המהרש"א מגיע לשלב של נישואין. 

בגמרא שם בפסחים דברים אלו מובאים בהקשר לבעייתיות בעיסוק בתורה לפני עם הארץ שהרי אפילו לעם הארץ יש שייכות לתורה אך בגדר אירוסין בלבד, הוא מסוגל בפוטנציאל לממש זאת על ידי לימוד תורה כראוי. אך כאשר עוסקים בפניו מביישים אותו כי עם הארץ עדיין לא מימש את הקשר שלו לתורה. 

הרב הירש כותב על החומרה הגדולה באירוסין: "התורה מתייחסת בכובד ראש של התחשבות מיוחדת לקשר האירוסין, שהרי הוא המניח את היסוד לנישואין והוא נקשר רק על ידי קניין אישי גרידא, ובשמירת קדושתו של קשר האירוסין מתגלה קדושת המעשה הרצוני שכל עצמו איננו אלא רוחני - מוסרי. אותו מעשה רצוני הוא הבסיס לכל מוסד הנישואין והוא העושה את הנישואין לנישואין" (רש"ר הירש דברים כב, יג). 

הרב הירש מוסיף שהשמירה על הטהרה והקדושה בשלב המיוחד של האירוסין הוא כבוד האומה. רש"י (בפסחים שם) כותב על דברי רבי חייא "מאורסה – לכל קהילות יעקב". ניתן לבאר את דבריו שהתורה אינה שייכת לאדם כזה או אחר, אלא היא שייכת "לכל קהילות יעקב" לכל האומה ולכן אין רשות ללמד תורה באופנים שאינם ראויים, כגון כשמביישים עם הארץ או כאשר מלמדים תורה לנכרי.

להיבט נוסף של איסור לימוד תורה לנכרי - ראה במאמר: המשפט האנושי והמשפט האלוקי 

להצטרפות לקבוצת 'הַדַּף הָרַעְיוֹנִי' רעיונות מתוך הדף יומי - מסכת סנהדרין: https://chat.whatsapp.com/FcOBPWtNITeDy1ZswZySbM