מחאה של תיקון
מאת: נתן קוטלר
מהי הדרך הראויה להביע מחאה כאשר מתחולל חוסר צדק בעולם?
הקב"ה חפץ במחאת האדם
בפרשת וירא נאמר: "וַה' אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה. וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ. כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא ה' עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו" (בראשית יח, יז-יט). מדוע הקב"ה מספר לאברהם על הפיכת סדום? הרב זקס, משיב על השאלה בספרו 'לרפא עולם שבור' (עמ' 21-37). הקב"ה מספר לאברהם על הפיכת סדום כדי להזמינו להגיב ולהתפלל במחאה כנגד חוסר הצדק והמשפט שבהריסת עיר שלימה. הקב"ה גם מדריך את אברהם באלו מילים עליו למחות "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט". ואכן כך אברהם עושה ומשתמש במילים צדקה ומשפט בהטיותיהן השונות שבע פעמים בתפילתו: "חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע חָלִלָה לָּךְ הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט" (שם כה). אין ספק שישנו צדק אלוקי שלעיתים בהסתכלות לעבר, אנו יכולים להבין מעט ממנו[1], אך הקב"ה רוצה שאנו נחיה את חיינו מתוך צדק אנושי כי "לא נתנה תורה למלאכי השרת" (ברכות כה, ב) וכן "דיברה תורה כלשון בני אדם" (סנהדרין נו, א). הרב זקס כותב "בכך שברא את האנושות הטיל עליה אלוקים את הזכות ואת החובה לראות את הדברים מנקודת מבט אנושית" ('לרפא עולם שבור' עמ' 34). ולכן הקב"ה קורא לנו לשאול שאלות ולמחות על כל דבר שאינו מתנהל לפי הצדק האנושי.
מחאה של תיקון
ומה התועלת במחאה? מחאה ממשיגה את הכאב ומניעה אותנו לפעולה. אנו שותפים לקב"ה בתיקון עולם ולכן, כאשר אנו מוחים על חוסר צדק אנו אומרים איך ייתכן שבעולמו של הקב"ה יהיה עוול ורשע ואנו מנסים לעשות הכל לשנות את העולם לטובה. הרב זקס מביא בספרו 'רדיקליות אז, רדיקליות עכשיו' (עמ' 34-40), את המדרש הבא: "אמר רבי יצחק משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום, וראה בירה אחת דולקת אמר תאמר שהבירה זו בלא מנהיג, הציץ עליו בעל הבירה, אמר לו אני הוא בעל הבירה, כך לפי שהיה אבינו אברהם אומר תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג, הציץ עליו הקב"ה ואמר לו אני הוא בעל העולם" (ב"ר פרשה לט). אברהם מתבונן בעולם ורואה שיש חוסר צדק ולהבות של רשע בעולם והוא לא מבין איך ייתכן שהקב"ה לא מכבה את הלהבות. ולכן הוא שואל "תאמר שהבירה זו בלא מנהיג"? אברהם שואל היכן הקב"ה כשיש עוול בעולם? והקב"ה עונה לו "אני הוא בעל העולם". הרב זקס שואל איך הקב"ה משיב בדברים האלו על השאלה של אברהם? נראה שמשאיר אותו ללא מענה! הרב זקס משיב שהקב"ה בנה את הארמון, האדם הצית בו אש ורק האדם יכול לכבות את הלהבות. ולכן נדמה שהקב"ה קורא לאברהם להיות שותף בתיקון העולם. המסר הוא שאין זה מספיק שהאדם ימחה על אי-צדק, אלא עליו גם לתקן.
שליחותו של גדעון
אנו רואים דוגמא נפלאה לרעיון 'מחאה של תיקון' מספר שופטים. המדיינים היו נוהגים לפשוט על ערי ישראל ולהשחית את יבול הארץ עד כדי כך שנאמר "וְלֹא יַשְׁאִירוּ מִחְיָה בְּיִשְׂרָאֵל וְשֶׂה וָשׁוֹר וַחֲמוֹר" (שופטים ו, ד). בסיטואציה הקשה הזאת מלאך ה' פוגש את גדעון שהיה עסוק לחבוט "חִטִּים בַּגַּת לְהָנִיס מִפְּנֵי מִדְיָן" (שם יא). וכאן אנו מוצאים דיאלוג מפתיע בין המלאך לבין גדעון: "וַיֵּרָא אֵלָיו מַלְאַךְ ה' וַיֹּאמֶר אֵלָיו ה' עִמְּךָ גִּבּוֹר הֶחָיִל" (שם יב). אך במקום להודות לו על ברכתו, גדעון אומר בכאב ובמחאה: "וַיֹּאמֶר אֵלָיו גִּדְעוֹן בִּי אֲדֹנִי וְיֵשׁ ה' עִמָּנוּ וְלָמָּה מְצָאַתְנוּ כָּל זֹאת וְאַיֵּה כָל נִפְלְאֹתָיו אֲשֶׁר סִפְּרוּ לָנוּ אֲבוֹתֵינוּ לֵאמֹר הֲלֹא מִמִּצְרַיִם הֶעֱלָנוּ ה' וְעַתָּה נְטָשָׁנוּ ה' וַיִּתְּנֵנוּ בְּכַף מִדְיָן" (שם יג). אנו מצפים שלאור תגובתו הקשה של גדעון, יוכיחו אותו על דבריו, אך הפלא, ההפך קורה: גדעון זוכה להתגלות ישירה מאת ה' שדווקא משבח אותו על דבריו וממנה אותו למנהיג להושיע את עם ישראל: "וַיִּפֶן אֵלָיו ה' וַיֹּאמֶר לֵךְ בְּכֹחֲךָ זֶה וְהוֹשַׁעְתָּ אֶת יִשְׂרָאֵל מִכַּף מִדְיָן הֲלֹא שְׁלַחְתִּיךָ" (שם יד). השאלה הזועקת היא איך ייתכן שמגיע לגדעון 'פרס' של מנהיגות על המחאה שלו כלפי ה'? התשובה לפי דעתי היא שמחאה רצויה בעיני ה', יש כאן מסר שצריך למחות ולזעוק מכאב על עוול וחוסר צדק שמתרחש בעולם. ואדרבה, תפילה יכולה להיות גם מחאה. אך יש כאן מסר עוד יותר עמוק, התנאי למחאה הוא שאי אפשר להסתפק במחאה, צריך לפעול לתקן את העולם. ולכן נראה שזה פשר התגובה של ה' כלפי גדעון – לנתב את המחאה לאפיקים של תיקון ובנייה. ולכן ה' אומר לו "לֵךְ בְּכֹחֲךָ זֶה", בכח של המחאה "וְהוֹשַׁעְתָּ אֶת יִשְׂרָאֵל מִכַּף מִדְיָן". מחאה אמיתית היוצאת מהלב, רק היא יכולה להושיע את ישראל, כי רק מי שבאמת משתתף בצער ובכאב של עם ישראל, יכול להביא לשינוי לטובה. ולכן "הֲלֹא שְׁלַחְתִּיךָ". אם כן, מחאה המביאה לידי שליחות של תיקון, היא המחאה הרצויה והמתקבלת לפני ה'.