מאת: נתן קוטלר

בסוגייתנו, חז"ל פותחים לנו צוהר להבנת חידת חייו של יהונתן בן גרשום. לפני שנלמד את הסוגיה, חשוב לראות את הרקע בתנ"ך: 

בספר שופטים מסופר שמיכה בונה "בית אלוהים", עושה אפוד ותרפים ואפילו ממנה נער לוי להיות כהן עבור פסל של עבודה זרה. פסל מיכה נהפך להיות מוקד עליה לרגל ונהיה תחליף זמין למשכן ה' בשילה "כיון שחטאו בימי מיכה היו מקטרין לצלמו של מיכה, והיה העשן של שילה עולה מן זבחים של הקדוש ברוך הוא, ועשן צלמו של מיכה עולה מהר אפרים מבית מיכה, ומתערבין כאחת" (אגדת בראשית נ, א וראה סנהדרין קג, א). כנראה שאחת מהסיבות לעשיית הפסל היתה צורך ב'רוחניות אינסטנט' קבלת תשובות ברורות ומידיות בדילמות של החיים[1]. 

פסל מיכה נועד לשאול בעתידות (רלב"ג שופטים יז, ה). שבט דן מבקשים למצוא את מקום הנחלה שלהם "בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל וּבַיָּמִים הָהֵם שֵׁבֶט הַדָּנִי מְבַקֶּשׁ לוֹ נַחֲלָה לָשֶׁבֶת כִּי לֹא נָפְלָה לּוֹ עַד הַיּוֹם הַהוּא בְּתוֹךְ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל בְּנַחֲלָה" (שופטים יח, א). ולכן, נציגי שבט דן מגיעים לפסל מיכה כדי לקבל תשובות ברורות האם דרכם תצליח? "וַיֹּאמְרוּ לוֹ שְׁאַל נָא בֵאלֹהִים וְנֵדְעָה הֲתַצְלִיחַ דַּרְכֵּנוּ אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ הֹלְכִים עָלֶיהָ" (שם ה). 

בסופו של דבר, נציגי שבט דן מחליטים לקחת אליהם את הפסל וכן את הכהן. "וַיָּקִימוּ לָהֶם בְּנֵי דָן אֶת הַפָּסֶל וִיהוֹנָתָן בֶּן גֵּרְשֹׁם בֶּן מְ^נַשֶּׁה הוּא וּבָנָיו הָיוּ כֹהֲנִים לְשֵׁבֶט הַדָּנִי עַד יוֹם גְּלוֹת הָאָרֶץ" (שם ל). האות נ' במילה "מנשה" תלויה מעל לשורה. ומדוע? רש"י מסביר "בֶּן מְ^נַשֶּׁה - מפני כבודו של משה כתוב נו"ן לשנות את השם ונכתב תלויה לומר שלא היה מנשה אלא משה" (שם). הכהן של פסל מיכה היה למעשה נכדו של משה רבינו. 

וכאן חז"ל בסוגייתנו מתארים לנו דיאלוג מרתק בין נציגי שבט דן ליהונתן, בן בנו של משה. 

"'וַיָּסוּרוּ שָׁם וַיֹּאמְרוּ לוֹ מִי הֱבִיאֲךָ הֲלֹם וּמָה אַתָּה עֹשֶׂה בָּזֶה וּמַה לְּךָ פֹה' (שופטים יח, ג) - אמרו לו: לאו ממשה קא אתית  דכתיב ביה [=האם לא ממשה יצאת, שנאמר בו]: 'אַל תִּקְרַב הֲלֹם' (שמות ג, ה)? לאו ממשה קא אתית דכתיב ביה: 'מַה זֶּה בְיָדֶךָ' (שם ד, ב)? לאו ממשה קא אתית דכתיב ביה: 'וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי' (דברים ה, כח)? תעשה כהן לע"ז?! אמר להן, כך מקובלני מבית אבי אבא: לעולם ישכיר אדם עצמו לע"ז ואל יצטרך לבריות. והוא סבר: לע"ז ממש; ולא היא, אלא ע"ז - עבודה שזרה לו, כדאמר ליה רב לרב כהנא: נטוש נבילתא בשוקא ושקול אגרא, ולא תימא גברא רבא אנא וזילא בי מילתא [=פשוט נבילה בשוק וכך שכר, ואל תאמר אדם חשוב אני ומלאכה זו בזויה עלי]" (בבא בתרא קי, א). 

בני דן תמהים איך ייתכן שיהונתן בן גרשום, נכדו של משה רבינו יעבוד עבודה זרה? התשובה שאנו מקבלים היא שיהונתן סבר שכאשר ישנו דוחק כלכלי, ניתן להשכיר את עצמו לצרכי עבודה זרה ולא להצטרך לבריות. אם כן, אנו רואים מדמותו של יהונתן בן גרשום שאמנם לא האמין בעבודה זרה, אך חשב שמותר לו להשתמש בעבודה הזרה כדי לקבל ממון[2].  

אנו נפגשים עם יהונתן בן גרשום, במקום נוסף בתנ"ך, אך הפעם בשם אחר: "וּשְׁבֻאֵל בֶּן גֵּרְשׁוֹם בֶּן מֹשֶׁה נָגִיד עַל הָאֹצָרוֹת" (דברי הימים א' כו, כד). מה פשר שינוי שמו מיהונתן לשבואל? ואיך שודרג מכהן לעבודה זרה לנגיד על האוצרות? 

חז"ל מסבירים "כיון שראה דוד שממון חביב עליו ביותר, מינהו על האוצרות, שנאמר: ושבואל בן גרשם בן מנשה נגיד על האוצרות. וכי שבואל שמו? והלא יהונתן שמו! א"ר יוחנן: ששב לאל בכל לבו" (ב"ב שם). כאן אנו נפגשים עם דמותו המופלאה של דוד המלך שיודע לגלות את המסכת בשלמותה[3] ולראות את נקודות הטוב והחוזק שבכל אדם ולהעצימן. דוד המלך מזהה ביהונתן בן גרשום יכולות פיננסיות נדירות ומנתב כשרונות אלו לאפיקים חיוביים. ומתוך כך שדוד המלך האמין בו, יהונתן בן גרשום האמין בעצמו ו"שב לאל בכל לבו" ולכן, נקרא שבואל[4]. 

אולם למרבה הצער, תשובתו של יהונתן בן גרשום לא החזיקה מעמד, נאמר בתלמוד הירושלמי "כיון שמת דוד עמד שלמה וחילף סנקליטין שלו [=השרים והממונים], וחזר לקילקולו הראשון. הה"ד 'וְנָבִיא אֶחָד זָקֵן יֹשֵׁב בְּבֵית אֵל וגו' (מלכים א' יג, יא). אמרין הוא הוה" (ברכות ט, ב). כאשר הוא הועבר מתפקידו, האמון נסדק ושבואל חזר להיות יהונתן בן גרשום. 

מכאן אנו רואים את הכח של האמון בחיובי כאשר הוא נבנה ולחילופין כאשר הוא נסדק חלילה.

---

[1] ראה: הרב אליעזר קשתיאל, נביאים טובים על שופטים (מכון בניין התורה, עלי, תשע"ד), 252-259.   [2] כך משמע גם מהגירסה בירושלמי ברכות ט, ב: "אמר ליה אם אין מועילה כלום את מה עביד הכא. אמר ליה בגין חיי".   [3] "דוד דגלי מסכתא [=דוד היה נוהג לברר את העניין מכל צדדיו] כתיב ביה 'יְרֵאֶיךָ יִרְאוּנִי וְיִשְׂמָחוּ' (תהלים קיט, עד)" (עירובין נג, א).   [4] ראה: הרב צבי ישראל טאו, לאמונת עתנו ח"ב (חוסן ישועות, ירושלים, תשע"ג), עמ' מא-מג.   

להצטרפות לקבוצת 'הַדַּף הָרַעְיוֹנִי' בית מדרש גמרא באמונה: https://chat.whatsapp.com/FcOBPWtNITeDy1ZswZySbM