מסע בעקבות האיסור להזיק

מאת: נתן קוטלר

מבוא
ישנה חקירה מפורסמת בשאלה: מדוע על האדם להימנע מלהזיק לחברו? הראשונים והאחרונים מנו מקורות רבים לאיסור להזיק. ננסה לעיין בחקירה זו מתוך מבט חדש.
הגישות השונות
יש שהשוו בין האיסור לגזול לבין האיסור להזיק: "כשם שאסור לגנוב ולגזול ממון חברו, כך אסור להזיק ממון שלו. אפילו שאינו נהנה, כיון שמזיקו בין במזיד בין בשוגג חייב לשלם" (טור חו"מ שעח, א).
מאידך אחרים כתבו שאסור לאדם להזיק משתי סיבות: "דאסיר למגרם מידי דאתי מיניה היזקא לאינשי [=שאסור לגרום דבר שיבוא ממנו נזק לבני אדם], אי [=אם] משום וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל ואי [=ואם] משום וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (יד רמ"ה, ב"ב פרק ב סי' קז).
ועוד מצינו סיבה כללית לאיסור להזיק מפני הערך של דרכי שלום: בשו"ת הרא"ש נאמר: "כדתנן (ב"ב כד, ב) ומרחיק מנטיעותיו של חברו ומנירו בכדי שלא יזיק כי דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבֹתֶיהָ שָׁלוֹם והקפידה תורה שלא יעשה אדם בתוך שלו דבר הגורם היזק לחברו" (כלל קח סימן י).
הסברא האנושית
ניתן לומר בפשטות שמקור האיסור להזיק הינו הסברא האנושית, שהרי כל בר דעת מבין שסדרי החברה התקינים מחייבים שהאדם לא יזיק לזולת.
אך יש להקשות שהרי לפי שיטת התוספות משמע שאילו התורה לא הייתה מחייבת פדיון הבן, ערכין ונזיקין, אנו לא היינו יודעים שהאדם מתחייב בהם. ולכן, משמע שאין בהם סברא, אלא הם חידוש מהתורה (תוס' בכורות מח, א ד"ה 'מלוה הכתובה בתורה' וראה: תוס' קידושין יג, ב).
אולם הרב ישראל זאב גוסטמאן זצ"ל בספרו 'קונטרסי שעורים' הוכיח מהנאמר במשנה שישנם שני חיובים: "הצד השוה שבהן - שדרכן להזיק ושמירתן עליך. וכשהזיק, חב המזיק לשלם תשלומי נזק במיטב הארץ" (ב"ק ב, א). החיוב הראשון הוא שהאדם מחויב לשמור על בהמותיו ורכושו שלא יזיקו את הזולת והחיוב השני הוא שאם האדם התרשל בשמירתו וגרם לנזק לזולת, עליו לשלם.
הסברא האנושית מחייבת את האדם לשמור על בהמותיו ורכושו שלא יזיקו את הזולת, אך התורה חידשה שהאדם מחויב לשלם לזולת על הנזק. ולכן, כאשר התוספות אמרו שאילו לא חייבה התורה בפירוש לא היינו יודעים שהאדם מחויב בנזיקין, כוונתם אינה שהתורה חידשה את עצם החיוב לשמור על רכושו שלא יזיק, שהרי זה כבר ידוע מסברא אנושית. אלא שכוונת התוספות היא שהתורה חידשה את החיוב לשלם עבור הנזק ואילו התורה לא היתה מחייבת זאת במפורש, לא היינו יודעים מסברא אנושית שחייב לשלם (קונטרסי שיעורים ב"ב קונטרס ט' בענין הרחקת נזקין).
חידוש התורה
אך דבריו של הרב גוסטמאן לכאורה קשים כי מצינו שהמשפט האנושי גם מחייב לשלם על נזק! ולכן, עלינו לברר מה בדיוק החידוש של התורה.
ראינו בשבוע שעבר שישנם שני הבדלים בין המשפט האנושי למשפט האלוקי. נראה שניתן לעמוד על חידוש התורה בתשלומי נזיקין לאור הבדלים אלו:
א. ממונא ואיסורא - המשפט האנושי רואה בחיובי תשלומי נזיקין עניין ממוני השייך לתחום שבין אדם לחבירו בלבד. לעומת זאת, המשפט האלוקי רואה בחיוב תשלומי נזיקין גם עניין של איסור השייך לתחום שבין אדם למקום. ולכן, ההשלכות הן שבספק בנזיקין יש לפסוק לחומרא (חידושי הרשב"א ב"ק ב, ב ד"ה 'אבל במחוברת').
ב. סדר מול צדק - מטרת המשפט האנושי היא להשליט סדר ביחסי בני האדם וליצור חברה תקינה. אולם, מטרת המשפט האלוקי היא להוסיף על גבי המשפט האנושי גם את השאיפה ליצור צדק ולהביא את החברה האנושית לתיקונה המוסרי והרוחני.
ולכן, אמנם גם המשפט האנושי מחייב לשלם על נזק, אך מטרת החיוב היא בעיקר כדי להשליט סדר ואילו מטרת החיוב במשפט האלוקי היא גם כדי ליצור צדק, לתיקון אמיתי של הנזק שנעשה ולהביאו לכשרותו (רש"י ב"ק ט, ב ד"ה 'הכשרתי את נזקו'). בנוסף, ייתכן שזו הסיבה שהמשנה הראשונה מדגישה שהצד השווה בכל אבות הנזיקין הוא שהמזיק צריך לשלם מ'מיטב הארץ', כדי לדאוג לתיקון אמיתי של הנזק.
סיכום ומסקנות
ראינו שישנם מקורות רבים לאיסור להזיק: גזל, "ואהבת לרעך כמוך", "לפני עיוור", דרכי שלום ועוד. אנו זקוקים למקורות אלו רק במקום שהסברא האנושית מסתיימת. אין אנו זקוקים למקורות אלו ללמד את עצם האיסור להזיק שהרי זו סברא האנושית. שהרי כל דבר שהשכל מחייב לקיים אותו יש לו תוקף וחיוב גמור מהתורה ולכן אין צורך בפסוק ללמד אותנו את הדין (ראה: הקדמת רבינו נסים גאון לש"ס; שו"ת יד חנוך סי' סב ועוד). מכל מקום אנו צריכים מקורות אלו ללמד את ההיבט של האיסורא שבנזיקין ואת החיוב לתקן את הנזק באופן הצודק ביותר, לשלם מ'מיטב הארץ'.