בסוגייתנו מובאים דברי רבי לוי: "דבר זה מסורת בידינו מאבותינו: מקום ארון וכרובים אינו מן המדה. תניא נמי הכי: ארון שעשה משה, יש לו ריוח עשר אמות לכל רוח ורוח" (ראה גם מגילה י, ב).
בבית המקדש הראשון ארון הברית עמד בקודש הקודשים, אך אם כן, אנו נתקלים בחידה גיאומטרית: אם גודל קודש הקודשים היה רק עשרים על עשרים אמות והארון היה ממוקם באמצע קודש הקודשים במרחק של עשר אמות לכל כיוון, היכן הארון היה עומד? לפי ההיגיון לא היה מספיק מקום עבור הארון עצמו, אך בכל זאת הארון עמד שם בנס למרות מגבלות המקום.
דבר רוחני אינו תופס מקום
רבי נחמן מברסלב מעמיק את הרעיון ש'מקום הארון אינו מן המידה' לחיים שלנו ומלמדנו ששכחת התורה נובעת מכך שאנו תופסים את התורה כדבר גשמי. אך כאשר אנו תופסים את התורה באופן רוחני, התורה יכולה להתפשט ולשכון בשכלנו ללא שכחה ואז תתקיים תלמודנו "כי דבר רוחני אינו תופס מקום" (ליקוטי מוהר"ן תורה ק"י).
ולכן, כאשר אנו לומדים תורה, עלינו לפנות מקום מהתפיסות הגשמיות שלנו על התורה, אלא עלינו ללמוד מתוך פתיחות מחשבתית ולאפשר לעצמנו להיפתח לרוחניות של התורה. כאשר לומדים תורה, יוצאים למסע, אמנם יודעים את נקודת המוצא, אך לעולם אין לדעת מה יקרה במהלך המסע ומה היעד שאליו נגיע. וכאשר לומדים תורה בדרך זו, מוצאים הרבה יותר ממה שחשבנו שנמצא.
