משיב אבידה ותיקון העולם
מאת: נתן קוטלר
מבוא
'משיב אבידה' ו'תיקון העולם' הם שני נושאים שאמנם שונים זה מזה, אך בו זמנית הם קשורים זה לזה בקשר בל ינותק. דווקא כאשר מצרפים אותם יחד מגלים דברים נפלאים.
מסע בעקבות 'משיב אבידה'
דין 'משיב אבידה' מוזכר בסוגייתנו (ב"מ ד, ב) ובמקומות נוספים בש"ס בהקשרים שונים כגון: כאשר הנתבע היה יכול לפי הכתוב בשטר לשלם פחות, אך אם בכל זאת הודה ביותר – לפי שיטת רבי עקיבא פטור משבועה כי נחשב משיב אבידה (ב"מ שם). כאשר אדם אומר לבנו של חבירו שלוה מאביו סכום של כסף אך פרע חצי מהחוב – לפי שיטת חכמים פטור משבועה כי נחשב משיב אבידה (כתובות יח, א) ועוד. אם כן מכל המקרים הללו נוכל להגדיר את דין 'משיב אבידה' בהגדרה הבאה: כל מצב שהתובע אינו יכול לקבל את הממון על פי שורת הדין והנתבע בכל זאת מודה ומשיב לו את ממונו. הממון של התובע היה נחשב אבוד (אבידה) והנתבע משיב לו את ממונו. עלינו לברר מהו מקור דין 'משיב אבידה':
מקור דין 'משיב אבידה'
במשנה בתחילת פרק חמישי בגיטין נאמר: "והמוצא מציאה לא ישבע מפני תיקון העולם". רש"י מסביר שאם אדם מוצא מציאה והוא מחזירה לבעלים, אך הם טוענים שהוא לא החזיר את כולה אלא חלקה בלבד הדין הוא שלא צריך להישבע. מהי ההוה אמינא שהיה צריך להישבע? לפי התורה כאשר האדם מודה במקצת הטענה הוא חייב שבועה, אך חכמים תיקנו שמי שמשיב אבידה לא צריך להישבע כדי שבני אדם לא יימנעו מלהשיב אבידה.
השאלה
ישנם הבדלים משמעותיים בין המקור למושג 'משיב אבידה' כפי שמופיע במשנה בגיטין לבין השימוש שנעשה במושג זה ברחבי הש"ס. נציין אחד מהם: במשנה בגיטין נאמר ש'משיב אבידה' הוא תקנת חכמים עקב תיקון העולם, אך איזה תיקון העולם יש במקרים כגון: שטר חוב שלא מוזכר בו סכום ההלואה (ב"מ ד, א), מנה לאביך בידי (כתובות יח, א) ועוד?
"מפני תיקון העולם" – יצירת אמון בין בני אדם
שאלנו לעיל על ההבדל בין משיב אבידה הקלאסי בגיטין לבין שאר המקרים? ושאלנו איזה תיקון העולם יש בשאר מקרים אלו? בירושלמי נאמר (גיטין ה, ג): "תמן תנינן [=שנינו במשנה בשבועות ו, א] מנה לאבא בידך אין לו בידי אלא חמשים דינרין פטור. מפני שהוא כמשיב אבידה. אמר ר' לעזר תקנה תיקנו בו כדרך שתיקנו במציאה. דתנינן המוצא מציאה לא ישבע מפני תיקון העולם". היוצא מתוך דבריו של רבי אליעזר שיש תיקון העולם גם בשאר המקרים של משיב אבידה. ומהו תיקון העולם בשאר המקרים? נראה שמדובר ביצירת אמון בין בני אדם. החברה לא מסוגלת להתקיים אם היא לא מעודדת בני האדם לומר את האמת. חברה הבונה לעצמה 'תרבות שקר' אינה יכולה להחזיק מעמד. כמו כן, כאשר נוצרת מציאות ש'משתלם' לשקר זו אינה מציאות בריאה בעליל והיא מנוגדת לדרכה של תורה ש"דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבֹתֶיהָ שָׁלוֹם". אמנם הערך של 'דרכי נועם' אינו מצוה, אך הוא מסוג הערכים הכוללים של התורה שתוקפם למעלה מתוקף מצווה (ראה: 'והארץ נתן לבני אדם' עמ' 76). לדוגמא, לא ייתכן שתהיה הוה אמינא שמשתלם לאדם לכפור בכל ולא להודות במקצת, זה הרי נגד ערכי התורה והתורה בוודאי לא תכשיל בני אדם בכך (חת"ס כתובות יח, א). ולכן חכמים שהאזינו היטב לרצון התורה תיקנו לצורך תיקון העולם את תקנת משיב אבידה כדי שיהיה משתלם יותר לומר את האמת מאשר לשקר. ולכן בכל המקרים שראינו יש צורך לחזק את האמון יסודי בין בני האדם ולעודד אמירת האמת: במקרה של מנה לאביך בידי (כתובות יח, א), ובמקרה של שטר חוב שלא מוזכר בו סכום ההלואה (ב"מ ד, א) ועוד - מאמינים לו מפני תיקון העולם. כשם שאנו רוצים לעודד בני אדם להשיב את האבידה שזה תיקון העולם, כך גם בשאר המקרים יש תיקון העולם (כפי שהירושלמי ביאר) – ליצור אמון בני אדם ולתקן על ידי כך את העולם.
לתגובות ולקבלת המאמר המלא: gemarabemunah@gmail.com
***
הציבור מוזמן לשיעור ייחודי המשלב למדנות ישיבתית עם עומק אמוני ושאלות קיומיות. השיעור מתקיים ב'זום' בימי רביעי בשעה 20:30 בע"ה. חפשו בגוגל: 'בית מדרש גמרא באמונה' (www.gemarabemunah.co.il). לקישור 'זום' לשיעור ולהצטרפות לקבוצה השקטה סרקו את הברקוד:
