בסוגייתנו הגמרא דנה בשאלה אם שכיב מרע אמר "נכסי לפלניא [לפלוני]" – מה כלולים במושג 'נכסים'? האם ספר תורה נחשב 'נכס'?
הגמרא אומרת שמצד אחד, מאחר שבדרך כלל אסור למכור אותו, הוא לא נחשב נכס. אך מצד שני כיון שמותר למכור אותו "ללמוד תורה ולישא אשה"- הוא נחשב נכס.
הגמרא משאירה ספק זה ב"תיקו".
מדוע מותר למכור ספר תורה דווקא לצורך לימוד תורה ונישואין?
המקרים שמותר למכור ספר תורה
בגמרא במגילה נאמר: "תא שמע דאמר רבי יוחנן משום רבי מאיר: אין מוכרין ספר תורה אלא ללמוד תורה, ולישא אשה, שמע מינה: תורה בתורה שפיר דמי. - דלמא שאני תלמוד, שהתלמוד מביא לידי מעשה. אשה נמי - לא תהו בראה לשבת יצרה, אבל תורה בתורה – לא" (כז, א).
לימוד תורה מקיים את העולם
מותר למכור ספר תורה כדי ללמוד תורה, כי לימוד תורה מוסיף זכויות ורוחניות לכלל האומה ולכל העולם. כדברי ר' חיים מוולוז'ין: "כל חיותם וקיומם של כל העולמות הוא רק ע"י הבל פינו והגיונינו בה. והאמת בלתי שום ספק כלל, שאם היה העולם כולו מקצה עד קצהו פנוי ח"ו אף רגע אחת ממש מהעסק והתבוננות שלנו בתורה, כרגע היו נחרבים כל העולמות עליונים ותחתונים והיו לאפס ותהו חס ושלום. וכן שפעת אורם או מיעוטו ח"ו הכל רק כפי ענין ורוב עסקנו בה.
לכן אנו מברכים עליה וחיי עולם נטע בתוכנו. כענין הנטיעה שנטיעתה כדי לעשות פרי להרבות טובה. כן אם אנו מחזיקים בתוה"ק בכל כחנו כראוי. אנו מנחילין חיי עד וממשיכים משרשה הנעלם למעלה מכל העולמות, תוספות קדושה וברכה ואור גדול בכל העולמות" (נפש החיים ד, יא וראה גם הרב קוק באגרת ש"א ועוד).
נישואין מקיימים את העולם
ומותר למכור ס"ת לצורך נישואין, כי הנישואין הוא למטרה כללית, כדברי ר' אברהם מן ההר (חי לפני למעלה מ700 בפרובנס שבדרום צרפת): "ומשני שאני תלמוד, שהוא חשוב מגוף הספר, שהלימוד מביא לידי עשיית המצוה, ואשה הוא נמי קיום המין והעולם נברא להתיישב, משום הכי מותר לו למוכרו לשני דברים אלו" (מגילה שם).
אם כן, מאחר שספר תורה נחשב נכס כללי, מותר למכור אותו רק במקרים שבהם יש תועלת כללית, כגון לימוד תורה ונישואין ששניהם מקיימים את העולם.
