'עד שיבא אליהו' (ב'): הבאת שלום בעולם

מאת: נתן קוטלר

השאלה

בחלק מן המקרים שנאמר בהם בגמרא במפורש שצריך להניח את הממון שבספק "עד שיבוא אליהו", הרמב"ם לא הזכיר את אליהו כלל, אלא השתמש בביטויים אחרים לחלוטין: בהלכות שאלה ופקדון (ה, ד) כתב לגבי פיקדון מנה שלישי: "והשאר יהיה מונח אצלו עד לעולם או עד שיודה האחד לחבירו". ובהלכות גזלה ואבדה (יג, ו) כתב לגבי שנים שנתנו סימני אבידה: "אלא תהיה מונחת עד שיודה האחד לחבירו או יעשו פשרה ביניהן".מדוע הרמב"ם לא הזכיר כאן את ההוראה שנאמרה בגמרא "עד שיבוא אליהו"? נציין שאין זה יכול להיות משום שהרמב"ם לא מכיר בהוראה זו שהרי כתבה במקומות אחרים (הל' גזלה ואבדה שם י; שם יב; מלוה ולוה טז, יא; מכירה כ, ב)!

אליהו לא מכריע כשיש מחלוקת והכחשה

הרב בצלאל זאב שפרן [להלן: הרב"ז - חי לפני למעלה ממאה שנה וכיהן כרבה הראשי של העיר באקאו שברומניה] כתב בשו"ת שלו יסוד גדול שאליהו הנביא אינו מגיע להכריע בספיקות ממוניים במקרים שבהם יש הכחשה ומחלוקת. אליהו מגיע רק כאשר ישנם ספיקות אובייקטיביים שאינם מוטלים במחלוקת. ולכן הרמב"ם לא הזכיר את אליהו בהלכות שאלה ופקדון (ה, ד) כי יש שם מחלוקת והכחשה בין שני המפקידים (וברור שאחד מהם משקר). ולכן הרמב"ם כתב שהפיקדון חייב להישאר מונח "עד לעולם או עד שיודה האחד לחבירו". והסבר זה שייך גם לגבי הלכות גזלה ואבדה (יג, ו) שיש מחלוקת והכחשה בין שני בני אדם הטוענים שהאבידה שייכת להם (גם כאן ברור שאחד מהם משקר). ולכן הרמב"ם כתב שהאבדה חייבת להישאר מונחת "עד שיודה האחד לחבירו או יעשו פשרה ביניהן". אולם כאשר מדובר בספקות אובייקטיביים מצד האדם עצמו כגון המוצא אבידה שהכריז ולא באו הבעלים (הל' גזלה ואבדה שם י) וכגון מי שמצא שטר בין שטרותיו שאינו יודע מה טיבו (הל' מלוה ולוה שם) – הרמב"ם כתב בשניהם שיהיה מונח עד שיבוא אליהו כי אין מחלוקת והכחשה בעניין. ובמקרים אלו אליהו יהיה נאמן אפילו כעד אחד לומר את האמת בספקות אלו. אך אם כן, צריך לברר כיצד כלל זה מסתדר עם הלכות מכירה (ו, כ) ששם יש אמנם הכחשה ומחלוקת ובכל זאת הרמב"ם כותב "עד שיבוא אליהו"?נראה שמקרה זה הינו מורכב ומיוחד ולכן הרמב"ם שילב בין סוגי ההוראות ולכן מצד אחד כתב "עד שיבא אליהו", אך מצד שני גם כתב "ויהיו הדמים מונחים עד שיודו". אך עדיין צריך להבין את עומק העניין מדוע הרמב"ם הזכיר את אליהו? והרי אינו מכריע כשיש מחלוקת והכחשה!

אליהו מביא שלום בעולם

הרב"ז כותב שהרמב"ם הכריע לפי שיטת חכמים (המובאת בסוף עדיות) שאין אליהו הנביא בא אלא לעשות שלום בעולם (הל' מלכים י"ב, ב). ולכן לשיטתו אליהו אינו מכריע במחלוקות בין בני אדם בצורה ישירה, אלא הוא עושה שלום בעולם וממילא בני האדם ירגישו רצון פנימי להשלים זה עם זה ולהודות זה לזה. ולכן הרמב"ם הוסיף במקרה בהלכות מכירה (כ, ב) "עד שיודו או עד שיבא אליהו", זה היינו הך: ביאת אליהו לעולם מוציאה את הטוב שבבני האדם וגורמת להם להשלים ולהודות זה לזה. אך הרמב"ם סובר שהמוקדם מבין שניהם מועיל – אין צורך לחכות לביאת אליהו, אלא זה רק כמפלט אחרון שאינו מעכב, אם יודו לפני ביאתו זה כמובן עדיף.

סיכום שיטת הרמב"ם

לשיטתו של הרמב"ם במקרים בהם יש מחלוקת והכחשה התפקיד של אליהו הוא מינימליסטי או אפילו סמלי – להביא שלום בעולם באופן כללי וממילא כל הבעיות הפרטיות תיפתרנה באופן עצמאי שבני האדם ישלימו ויודו זה לזה. ישנה נקודה חשובה היוצאת מתוך שיטתו של הרמב"ם לפי ביאור הרב"ז והיא שבני האדם צריכים לפתור את מחלוקותיהם וסכסוכיהם בעצמם, הקב"ה אינו שולח שליחים לעשות זאת עבורם. ולכן, אליהו אינו מכריע ספקות שיש בהם מחלוקות והכחשה בין בני אדם. אם בני האדם לא הצליחו להגיע להסכמה ופשרה ביניהם, עליהם לחכות עד לעתיד לבוא שאז אליהו יגיע ויעשה שלום בעולם. גם בתקופה נשגבה זו לפי שיטת הרמב"ם אליהו גם לא מתערב באופן ישיר בסכסוכי בני האדם, אלא מביא שלום בעולם. עיקר העבודה היא תמיד אצל בני האדם עצמם ובחירתם החופשית.

לתגובות ולקבלת המאמר המלא: gemarabemunah@gmail.com

***

הציבור מוזמן לשיעור ייחודי המשלב למדנות ישיבתית עם עומק אמוני ושאלות קיומיות. השיעור מתקיים ב'זום' בימי רביעי בשעה 20:30 בע"ה. 

לקישור 'זום' לשיעור ולהצטרפות לקבוצה השקטה סרקו את הברקוד: