מאת: הרב ליאור לביא
לפעמים מרגישים חסימה בחיים. משהו תקוע. לא זז. המצב החיצוני לא מאפשר לנו להתקדם.
מה עושים במצב שכזה?
הגמרא מביאה שאלה:עירב דרך הפתח, ונסתם הפתח בשבת. עירב דרך חלון, ונסתם החלון בשבת, האם מותר לטלטל ביניהם, דרך החריצים שנשארו?
והשיבה: "שבת, כיון שהותרה — הותרה".
ולפי עקרון זה - פריצת מחיצה ביום השבת, אף שמוסיפה דיורים — "אין לאסור מה שהותר כבר עם כניסת השבת".
יהודי צריך להרגיש תמיד כאילו דרכו כבר נפרצה לפני השבת. החסימה היא זמנית. אפשר לייצר מציאות חדשה בע"ה.
וכך סיפר הרב יונתן זקס זצ"ל על פגישתו עם הרבי מליובוויטש זצ"ל:
"הגעתי ל-770 וסוף כל סוף הגיע הרגע בו הוכנסתי לתוך ספרייתו של הרבי. הצגתי בפניו את שאלותיי הפילוסופיות והאינטלקטואליות; הוא השיב לי תשובות פילוסופיות ואינטלקטואליות. אך אז הוא עשה משהו שאיש לא עשה.
הוא ביצע חילופי תפקידים והחל לשאול אותי שאלות. כמה סטודנטים יהודיים יש בקיימברידג'? כמה מהם מעורבים בחיים היהודיים? מה אני עושה כדי לשתף סטודנטים נוספים?
לא הגעתי לשם כדי להיהפך לשליח. באתי כדי לשאול מספר שאלות פשוטות, ולפתע הוא החל לאתגר אותי. אז עשיתי מה שעושים באנגליה. האנגלים מומחים בהמצאת תירוצים מסובכים מדוע הם לא עושים כלום...
התחלתי לומר "במצב בו אני מוצא את עצמי..." והרבי עשה משהו שככל הידוע לי היה מאוד נדיר עבורו, הוא קטע את דבריי באמצע המשפט. הוא אמר: "אף אחד לא 'מוצא את עצמו' במצב. הכנסת את עצמך למצב מסויים, ואתה יכול להכניס את עצמך למצב אחר."
הרגע הזה שינה את חיי..."