ְּעירובין דף צ"ו - תורת ה' חפצו
מאת: הרב ליאור לביא
הגמרא עוסקת במצוות התפילין וחיובה בזמנים שונים.
כחלק מהדיון לגבי גדרי החיוב במצווה היא מספרת על מיכל בת שאול המלך - "מִיכַל בַּת שָׁאוּל הָיְתָה מַנַּחַת (-מניחה) תְּפִלִּין".
על דברי הגמרא שאל *רבינו יוסף חיים ה"בן איש חי":
יש להבין למה נשתוקקה למצוה זו יותר משאר מצות שהזמן גרמא?
ותירץ:
ונראה לי בס"ד דאיתא במדרש שוחר טוב (תהלים א, ב) "בְּתוֹרַת הֳ' חֶפְצוֹ" אמר רבי אליעזר אמרו ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם רוצין אנחנו ליגע בתורה יומם ולילה אבל אין לנו פנאי!
אמר להם הקב"ה קיימו מצות תפילין ומעלה אני עליכם כאלו אתם יגיעים בתורה יומם ולילה, עד כאן לשונו.
"נמצא מצות תפילין מועלת במקום עסק התורה",
לכן, אומר ה"בן איש חי", מיכל, שלא היתה פנויה ללימוד התורה כמו לומדי בית המדרש, השתוקקה למצווה שתאפשר לה את הדבקות בה' גם ללא לימוד תורה אינטנסיבי.
לפעמים, הרצון לשוויון חיצוני בין נשים לגברים מייצר תחרות שמגמתה להראות שגם נשים יכולות.
מיכל בת שאול לעומת זאת, מבקשת את מצוות התפילין כאמצעי לחיבור רוחני, שלא מתאפשר לה במהלך היום.
היא מבקשת את מהות המצווה - הקשר לה'.