מאת: נתן קוטלר
מו"ר הרב זקס היה אחד מענקי המחשבה של דורנו שניווט את דרכנו בסערות הזמן. היתה לו ספריה ענקית של מעל 20 אלף ספרים שהיתה פזורה בכמה קומות בביתו בלונדון. כל שבילי התורה היו נהירין לו ולהבדיל בין קודש לחול – הוא היה בקי בפילוסופיה, בכלכלה, באתיקה ועוד בתחומים רבים. הרב זקס היה איש של חיבורים: הוא חיבר וגישר בין עולמות: בין בית המדרש לבין האקדמיה - הוא כיהן כרב ראשי של אנגליה במשך 22 שנה ולאחר פרישתו היה פרופ' בקינגס קולג' ובאוניברסיטאות אחרות. כמו כן, הוא חיבר בין עולם האמונה לבין עולם המדע בספרו 'השותפות הגדולה' ועוד. הרב זקס היה מנהיג רוחני שראשי ממשלה, נשיאים, מלכים ורוזנים נהרו אליו לבקש חכמה ועצה. לפני כמעט שנה רשת ה-BBC ראיינה את הרב זקס לגבי דרכי ההתמודדות עם מגפת הקורונה. תורתו היתה מקור השראה ליהודים ושאינם יהודים.
במשך השנים הרב זקס למד כיצד לקחת את הידע העצום שלו ואת חשיבתו המקורית ולהנגיש את משנתו לכלל הציבור. הוא ידע כיצד לדבר עם תלמידי ישיבה ועם סטודנטים באוניברסיטה. הוא ידע כיצד להעביר שיחה בבית הכנסת וכיצד להעביר הרצאה בפני מלומדים. הרב זקס היה אומן ההסברה, האנגלית האוקספורדית שבפיו ויכולתו לרתק את שומעיו – היו לשם דבר. המונים צבאו על האולמות בהם הרב זקס דיבר. במו עיניי ראיתי שבכל פעם שדיבר בירושלים - המקומות התמלאו במהירות הבזק עד אפס מקום. בשיחותיו התחושה היתה תמיד שאנו זוכים לראות את התמונה הגדולה ולהבין כיצד הדברים מתחברים מתוך מבט על מיוחדת. היתה תחושה של רוממות וגדלות של דברי תורה המחיים את הרוח כמים קרים על נפש עייפה. היתה לרב זקס את היכולת הנדירה להפוך את הסוגיות הקשות ביותר במחשבה היהודית לבהירות, רלוונטיות ובעלות משמעותית קיומית עבורנו. דוגמא מובהקת לכך היא הדרך המופלאה שבה פילס בשאלה העתיקה של הרע בעולם: מדוע דברים רעים קורים לבני אדם טובים? דבריו של הרב זקס בנושא מוסברים בכמה משיחותיו בע"פ (הנמצאות באינטרנט) ובספרו 'לרפא עולם שבור' בפרק ב': 'האמונה כמחאה'.
***
אסיים בהספדו המרגש של הדיין הרב אהרן (איוון) בינשטאק, מבית הדין הרבני בלונדון, על ידידו הטוב הרב יונתן זקס זצ"ל. הוא ציטט את הרב זקס שאמר פעם "כשאני אמות אינני רוצה שיזכרו אותי כאדם שכתב ספרים רבים, אינני רוצה שיזכרו אותי כאדם שהיה הרב הראשי של הממלכה המאוחדת. אני רוצה שיזכרו אותי כאדם שחילק ממתקים לילדים בבית הכנסת". הדיין בינשטאק הוסיף בהספדו את הדברים הבאים: "ג'ונתן, במובן מסויים כולנו היינו ילדיך שחילקת להם ממתקים. עשית את התורה מתוקה עבורנו, בין אם היינו מאזיניך [בשיחותיך] בבית הכנסת או בין אם עקבנו אחר הרצאותיך וספריך. הפכת אפילו את הנושאים המאתגרים ביותר עָרֵבִים לַחֵךְ ואפילו מתוקים" (שכתוב ותרגום חופשי – נ.ק.).