צדקה ורוחניות - בבא בתרא י, א

מאת: נתן קוטלר

היכן מוצאים התעלות רוחנית? היכן הנשמה שלנו מוצאת את מזונה הרוחני? כיצד מתקרבים לה'? 

אלו שאלות קיומיות הנוגעות במהות. 

בסוגייתנו מופיעה תשובה משנה חיים: 

רבי דוסתאי ברבי ינאי מלמדנו ש"אדם נותן פרוטה לעני - זוכה ומקבל פני שכינה, שנאמר: אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ אֶשְׂבְּעָה בְהָקִיץ תְּמוּנָתֶךָ (תהלים יז, טו)". 

עוד מסופר בגמרא: רבי אלעזר יהיב [=נתן] פרוטה לעני והדר מצלי [מיד לאחר מכן היה מתפלל], אמר, דכתיב: אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ". 

רבי דוסתאי ורבי אלעזר מלמדים אותנו שהדרך לאלוקים עוברת דרך הדאגה לצרכי החבר. דווקא הנתינה לזולת היא זו שמרוממת את האדם בכל מהותו. 

כך ר' ישראל מסלנט לימדנו שהגשמיות של החבר – היא הרוחניות שלך: "במה שנוגע לעצמו, יש לאדם לבכר את הנשמה על הגוף. ואילו במה שנוגע לזולת – אין לוותר על הגוף, באשר צרכי הגוף של חבירו הם עניני הנשמה של עצמו".

לאמיתו של דבר, היחס לזולת הוא נקודת המבחן לכל עבודת השם של האדם. ואכן כך רבי יצחק מוורקא היה שואל איך יודעים אם הדרך שלנו בעבודת השם היא הנכונה? "הבחינה היא אהבת ישראל. אם רואים שדרכו בעבודת השם מגבירה בלבו אהבה לבריות, סימן שדרכו היא דרך ישרה, ואם לאו – לאו!".

תפילה, לימוד תורה או כל עיסוק רוחני אחר אינו יכול להיות מנותק מרגש האכפתיות והעזרה לזולת, אלא אדרבה ככל שהאדם אוהב את הזולת יותר, כך הוא קרוב לה' יותר. 

"כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו וכל שאין רוח הבריות נוחה הימנו אין רוח המקום נוחה הימנו" (אבות ג, י).

הצטרפות לקבוצת 'הַדַּף הָרַעְיוֹנִי' בית מדרש גמרא באמונה: https://chat.whatsapp.com/FcOBPWtNITeDy1ZswZySbM