רחמנות על האויב: "דמודי להון - נפיל בידיהון" - בבא בתרא צא, ב
מאת: נתן קוטלר
בסוגייתנו מובאת דבריו של רבי יוחנן: "נהירנא כד הוו אמרין בי מדרשא: דמודי להון - נפיל בידיהון, דמתרחיץ עליהון - דיליה דילהון".
ה'בן איש חי' כותב בפירושו 'בן יהוידע': "ומ"ש 'דמודי - להון נפל בידיהון', היינו כמו שהיה לאחאב עם בן הדד מלך ארם במלכים א' סימן כ, והוא הדבר הזה ממש".
ה'בן איש חי' מלמדנו שכדי להבין את עומק דברי רבי יוחנן, יש לעיין במלחמותיו של אחאב עם בן הדד:
מסופר בספר מלכים שבן הדד מלך ארם מגייס צבא אדיר עם קואליציה של 32 מלכים להילחם בישראל ועורך מצור על העיר שומרון, בירת ממלכת ישראל. בעצתו של הנביא מיכיהו בן ימלה, אחאב יוצא למלחמה ומביס את מלך ארם שנמלט מפניו (מלכים א' פרק כ).
אך כעבור שנה, מלך ארם יוצא למלחמה נוספת נגד ישראל באזור אפק. אחאב מתכונן לבלום את המתקפה, וחז"ל מלמדים אותנו שהנביא מיכיהו מזהיר את אחאב שלא לחמול על בן הדד מלך ארם:"וַיִּגַּשׁ אִישׁ הָאֱלֹקִים וַיֹּאמֶר אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר כֹּה אָמַר ה' (שם כח), א"ר יוחנן כל מקום שנאמר 'וַיֹּאמֶר... וַיֹּאמֶר' - צריך לידרש. אמירה ראשונה: אמר לו כשיפול בן הדד בידך לא תחמול עליו. אמירה שנייה: אמר לו הוי יודע כמה מצודות וחרמים פירשתי לו עד שבא לידך [=בן הדד] ועכשו אם הפקד יפקד והיתה נפשך תחת נפשו" (ילק"ש מלכים א' רכ).
עם ישראל מנצחים במלחמה ומכים מאה אלף מחיילי ארם ביום אחד (שם כט). שאר צבא ארם נס על נפשו, בן הדד נאלץ לנוס ועבדיו מייעצים לו לבקש חמלה מאחאב "וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו עֲבָדָיו הִנֵּה נָא שָׁמַעְנוּ כִּי מַלְכֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי מַלְכֵי חֶסֶד הֵם נָשִׂימָה נָּא שַׂקִּים בְּמָתְנֵינוּ וַחֲבָלִים בְּרֹאשֵׁנוּ וְנֵצֵא אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אוּלַי יְחַיֶּה אֶת נַפְשֶׁךָ" (שם לא). אחאב חומל על בן הדד וכורת איתו ברית (שם לד).
אך הנביא מיכיהו אומר לאחאב "וַיֹּאמֶר אֵלָיו כֹּה אָמַר ה' יַעַן שִׁלַּחְתָּ אֶת אִישׁ חֶרְמִי מִיָּד וְהָיְתָה נַפְשְׁךָ תַּחַת נַפְשׁוֹ וְעַמְּךָ תַּחַת עַמּוֹ" (שם מב). ואכן התוצאה היא שאחאב מידרדר מוסרית ורוצח את נבות היזרעאלי כדי לרשת את כרמו (פרק כא). לאחר מכן, פורצת מלחמה נוספת עם מלך ארם ובה אחאב מוצא את מותו (פרק כב).
הרחמנות והחסד הינן מתכונות היסוד של עם ישראל (יבמות עט, א), אך כאשר תכונות אלו אינן מתבטאות לפי הדרכת התורה, הן מהוות נקודת תורפה. כאשר חומלים על האויב בניגוד לציווי ה', כשם שאחאב חמל על מלך ארם, החמלה מובילה לחורבן.
מצינו דוגמה נוספת לכלל "דמודי להון - נפיל בידיהון":
בספר שמואל ב' מסופר שדוד המלך שלח משלחת לנחם את חנון על מיתת אביו נחש, מלך בני עמון (שם י, ב). אולם התגובה של בני עמון היתה הפוכה לחלוטין ממחווה הניחומים של דוד והאשימו את המשלחת בריגול (שם ג). התוצאה היתה השפלה לאומית וביזיון נוראי "וַיִּקַּח חָנוּן אֶת עַבְדֵי דָוִד וַיְגַלַּח אֶת חֲצִי זְקָנָם וַיִּכְרֹת אֶת מַדְוֵיהֶם בַּחֵצִי עַד שְׁתוֹתֵיהֶם וַיְשַׁלְּחֵם" (שם ד). בסופו של דבר בני עמון גררו עמהם למלחמה את מלך מעכה, ארם צובא, ארם נהריים ועוד (שם ו) ופרצה מלחמה גדולה נגד עם ישראל.
הרמ"ד וואלי מסביר מדוע בני עמון הגיבו במלחמה כלפי המחווה של דוד המלך:
א. הרוע מתחזק כאשר מנסים להיטיב עימו - "הנה כבר ידוע אמרם ז"ל: טב לביש אל תעבד ובישא לא מטי לך. והסוד הוא, לפי שהטוב הנמשך אל הרע אינו מועיל אלא לתת לו כח להתגבר ברעתו, כי הוא רע לפי טבעו ולא ישתנה מפני הטוב..."
ב. אומה הדוגלת באכזריות וברוע מפרשת כל מחווה טוב על פי מושגי המוסר המעוותים שלה "והנה כשם שהאיש הטוב חושב שהכל יהיו טובים כמותו, כך האיש הרע חושב שהכל יהיו רעים כמותו, ולכן כשבאו עבדי דוד ארץ בני עמון 'וַיֹּאמְרוּ שָׂרֵי בְנֵי עַמּוֹן אֶל חָנוּן...הֲלוֹא בַּעֲבוּר חֲקוֹר אֶת הָעִיר וּלְרַגְּלָהּ וּלְהָפְכָהּ שָׁלַח דָּוִד אֶת עֲבָדָיו אֵלֶיךָ' ".
חז"ל לומדים מסיפור לקח חשוב ביותר: "את[ה] מוצא במי שבא עמהם במדת רחמים, לסוף בא לידי בזיון מלחמות וצרור...שבקש [=דוד המלך] לעשות טובה עִם מי שאמר הקדוש ברוך הוא לא תדרוש שלומם" (במדבר רבה פינחס כא, ה).
כאשר אנו מנסים להיטיב עִם האויב, המחווה שלנו מתפרשת אצלו כחולשה המזמינה מלחמה כי מערכת הערכים שלו מבוססת על כוחניות ורוע. "אֲנִי שָׁלוֹם וְכִי אֲדַבֵּר, הֵמָּה לַמִּלְחָמָה" (תהילים קכ, ז).
לאור שני סיפורים אלו אנו יכולים להבין טוב יותר את דברי רבי יוחנן: מי שחומל על האויב שלא לפי הדרכת התורה, מחזק את כוחו של האויב ומביא לידי מלחמה. אך כאשר יש לנו את הוודאות והמצפן המוסרי של התורה, ניתן להילחם עם האויב מתוך גבורה ולהגיע להכרעה ולניצחון מוחלט.
להצטרפות לקבוצת 'הַדַּף הָרַעְיוֹנִי' בית מדרש גמרא באמונה: https://chat.whatsapp.com/FcOBPWtNITeDy1ZswZySbM