בסוגייתנו מובאת ברייתא: "לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה - אלו ראשי גליות שבבבל, שרודין את ישראל בשבט. וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו - אלו בני בניו של הלל, שמלמדין תורה ברבים".
לברייתא זו נפקא מינות הלכתיות, לדוגמה: אם דיין קיבל רשות לדון מריש גלותא והוא טעה בפסק הדין – הוא פטור לשלם.
יש לתמוה מדוע נתנו לראשי הגלויות כח גדול כל כך? והרי מצינו שלא כל ראשי הגלויות הצטיינו בצדיקותם.
בנוסף הרמב"ם הוסיף ארבע מילים "ראשי גלויות שבבבל במקום מלך הם עומדים" (הל' סנהדרין ד, יג). מדוע הכניס לכאן את עניין המלך?
שימור דרך המלכות
נראה שהמלכות היא לב הענין. רבי יהושע ולק כתב ב'פרישה': "נמצא כלל הענין הוא שרוצה הקדוש ברוך הוא שאף בהיותם בארץ אויביהם שלא תתבטל ממשלת יהודה לגמרי אלא יהיו דיניהם דין ויהיה כח בידם לרדות בעם ולהפקיר ממונם ואפילו לא יהיו בעלי תורה והיו מורישים הגדולה לזרעם יהיה מי שיהיה (וכן בנשיאי ארץ ישראל מצינו שהיה הלל ובניו ובני בניו עד רבינו הקדוש) כמו כל מלך ומלך שיש לו כח לדון כראות עיניו בין יהיו בעלי תורה או לא" (פרישה חושן משפט ג, יב).
ה'פרישה' מלמדנו רעיון חשוב ביותר – ישנו רצון אלוקי שדרך המלכות בעם ישראל תישמר גם במהלך הגלות. שררה זו משמרת בישראל את "דרך המלכות" שעתידה להופיעה בצורה מתוקנת לעתיד לבוא "לא יסור שבט מיהודה".
מצינו שר' ישראל מרוז'ין שהיה מיוחס לדוד המלך, הנהיג גינוני מלכות בחצרו ברוז'ין ולאחר מכן בסדיגורא. אדמו"רים נוספים הלכו בעקבותיו ובראשם בנו הרב דוד משה פרידמן שהנהיג בחצרו בצ'ורטקוב את דרך המלכות.
מדינת ישראל היא רצון ה'
'הפרישה' מלמדנו עקרון נוסף וחשוב לא פחות – המעמד ההלכתי המיוחד של מוסד ריש גלותא אינו תלוי ברמה הרוחנית שלהם, אלא ישנה חשיבות גדולה לשלטון יהודי "ואפילו לא יהיו בעלי תורה". עצם העובדה שיהודים שולטים בגורלם ואינם משועבדים לחלוטין בידי הגויים – הוא ערך חשוב לכשעצמו.
אי אפשר שלא לקשר את דברי ה'פרישה' לימינו וללמוד ממנו עקרון זה ביחס למדינת ישראל ראשית צמיחת גאולתנו. יש התמהים כיצד להתייחס למדינה שלא הוקמה בידי אנשי תורה? אך ה'פרישה' כותב דברים ברורים מאוד – שלטון יהודי עצמאי הוא רצון ה' אפילו אם המנהיגים אינם אנשי תורה. המסקנה המתבקשת היא שיש ערך עצמי גדול לממשלה יהודית וצבא יהודי בארץ ישראל וערך זה אינו תלוי בשאלה אם מנהיגי המדינה "יהיו בעלי תורה או לא" כדברי ה'פרישה'.
'הַמְּלוּכָה וְהַמֶּמְשָׁלָה'
בנוסף, מדינת ישראל סוללת את הדרך למלכות בית דוד. כך המלבי"ם מסביר את נבואת מיכה: "וְאַתָּה מִגְדַּל עֵדֶר עֹפֶל בַּת צִיּוֹן עָדֶיךָ תֵּאתֶה וּבָאָה הַמֶּמְשָׁלָה הָרִאשֹׁנָה מַמְלֶכֶת לְבַת יְרוּשָׁלִָם" (מיכה ד, ח).
"וּבָאָה הַמֶּמְשָׁלָה הָרִאשֹׁנָה, תבוא ממשלה קטנה, שיהיה להם קצת ממשלה והנהגה כמו שהיו לישראל בימים הראשונים לפני מלך מלך לבני ישראל שהיה להם שופטים מנהיגים אותם, ואח"כ תבא מַמְלֶכֶת לְבַת יְרוּשָׁלִָם יהיה להם מלכות קבוע שהוא מלכות ב"ד, שאח"כ ימלוך המלך המשיח בממלכה קבועה...שמלכות ב"ד תתגלה בהדרגה, ותחלה לא יהיה רק במדרגת שופט ויתעלה לאט לאט עד שיהיה לה' המלוכה" (מיכה ד, ח).
המלבי"ם מלמדנו יסוד גדול שמלכות בית דוד לא תופיע לפתע פתאום, אלא היא תצמח בתהליך ארוך מתוך השלב שלפניה – מדינת ישראל: "שמלכות בית דוד תתגלה בהדרגה, ותחלה לא יהיה רק במדרגת שופט ויתעלה לאט לאט עד שיהיה לה' המלוכה". לכן אין להתייאש מקשיים ואתגרים בדרך, אלא להתמלא בסבלנות ואמון בפוטנציאל הרוחני הגלום במדינה.
המלבי"ם מלמדנו את המשמעות של הקמת מדינת ישראל בתהליך הגאולה: מדינת ישראל אינה מנותקת ממלכות בית דוד, אלא דווקא מתוכה תתגלה מלכות בית דוד.
