"שומרים הפקד לעירך" - השותפות בעיר על פי הסוגיא בבא בתרא דף ז, ב - ח,א
מרחיבים את מעגל השותפות
אם עד כה התעסקנו בדיני שכנים בחצר הפרטית שלהם. כעת אנו עולים שלב: המשנה מרחיבה את השותפות של האדם למעגל נוסף - דיני חצרות, ואת המחוייבות של האדם להשתתף בהוצאות כלליות יותר. בהמשך כמובן המעגל מתרחב אפילו יותר עד מציאות של מעורבות ושותפות של האדם היחיד בעיר הכללי שלו: "כופין אותו לבנות בית שער לחצר (כמין בודקה שמירה)... כופין אותו לבנות לעיר חומה ודלתיים ובריח".
תחילה הגמרא מנסה להבין את האיזון הנכון בין הצורך בשמירה על הפרטיות של האדם לבין הסכנה בניתוק האדם מסביבתו.
לאחר מכן הגמרא מביאה סיפור שרבי יהודה נשיאה הכריח את התלמידי חכמים לשלם עבור הוצאות בניית החומה ומגדלי השמירה של העיר.
בעקבות המעשה הזה ריש לקיש מגיע ואומר את המשפט: "רבנן לא צריכי נטירותא", חכמים לא צריכים שמירה, ואם כן אין לחייב אותם להשתתף בהוצאות השמירה של העיר.
שאלות מכוונות ומנחות בסוגיא
לפני שנמשיך, עלינו לשאול פה כמה שאלות:
א. מה הכוונה שהם לא צריכים שמירה ? מדוע שהם לא יצטרכו שמירה ?
ב. האם בכל מצב זה נכון?
ג. האם בעקבות זאת שחכמים לא צריכים שמירה, גם העיר כולה לא צריכה שמירה?
מקור ראשון - מזמור קל"ט בתהילים
ראשית נעיין בשאלה הראשונה - מה המקור לכך בתנ"ך שתלמידי חכמים לא צריכים שמירה? הגמרא מביאה את מזמור קל"ט בספר תהילים, שבאמצעו (פסוק יז) יש פסוק המדבר אודות עומק הרעיונות של הקב"ה, וקושי תפיסתם: "וְלִי מַה יָּקְרוּ רֵעֶיךָ אֵל מֶה עָצְמוּ רָאשֵׁיהֶם. אֶסְפְּרֵם מֵחוֹל יִרְבּוּן הֱקִיצֹתִי וְעוֹדִי עִמָּך".מכאן הגמרא לומדת שאי אפשר לספור את ריבוי המעשים של הצדיקים והם כמו החול שעל שפת הים שמגין על עצמו, כך הם מגינים על עצמם.
לפי דרך הלימוד של רב שמעון קליין , אנו נקראים להקשיב לנושא הכללי של המזמור על מנת להבין באמת את דברי הגמרא והבחירה בפסוק הזה דווקא.
נתחיל בדברי האבן עזרא שם: "למנצח לדוד מזמור ה' חקרתני - זה המזמור נכבד מאוד בדרכי השם ואין באלה החמשה ספרים מזמור כמוהו, וכפי בינת אדם בדרכי השם ודרכי הנשמה יתבונן בטעמיו". הננו מבינים שאנו עומדים בפני המזמור, וזאת משום תיאור ההשגחה האלוקית המדויקת והמלאה בעולם וכלפיי האדם. וככל שמעמיקים במזמור מוצאים איך דוד המלך מתאר ממקום מאוד פנימי את היחס שלו להשגחה העליונה ותוך זאת הוא חושף את הסיבה הטהורה לכל מה שעשה במשך חייו (רש"ר הירש על תהילים).
חשוב לציין את דברי המלבי"ם (על פסוק ה) שמפרש את הדברים באופן שיהדהדו את נושא הגמרא שלנו בעניין חומה: "ולא לבד שיש לך ידיעה בפרטי מעשי, כי גם יש לך ממשלה על כל תנועת איברי ופעולתי, עד שאני מוקף ממך מאחור ומקדם ומלמעלה, ומצייר כח ה' כמחנה כבדה המקפת את העיר הקטנה שהוא האדם, והוא במצור מכל צד שלא יוכל לברוח מפניו לא לקדם ולא לאחור, וגם כפיך נתונים עלי מלמעלה, שלא אוכל לעלות למעלה מתחת רשותך".
אם כן המזמור הזה מדבר על השגחת ה' בצורה המלאה ביותר, ואם כן מובן מאוד מדוע ריש לקיש בחר אותו לתמוך בדבריו שתלמידי חכמים לא צריכים שמירה אחרת מלבד השמירה של ה'.
חידוד כוונת ריש לקיש על פי הפסוק משיר השירים
הגמרא ממשיכה לומר שריש לקיש הגיע לרבי יוחנן והוא שאל אותו מדוע בחרת בפסוק הזה מתהילים ולא בפסוק אחר משיר השירים שלכאורה תומך בדבריך בצורה ישירה יותר - "אני חומה ושדי כמגדלות" - חומה זו תורה, ומגדלות אלו תלמידי חכמים?
ריש לקיש עונה לו שהוא סובר כמו רבא שמפרש את הפסוק הזה באופן אחר: "אני חומה זו כנסת ישראל , ושדי כמגדלות אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות".
שוב בשיטה של הרב שמעון קליין, הגמרא מזמינה אותנו להעמיק את ההבנה שלנו בנושא "רבנן לא צריכי נטירותא". בדו שיח של ריש לקיש לרבי יוחנן אנו עולים שלב.
הפסוק הזה משיר השירים לקוח מהפרק האחרון החותם את הרצוא ושוב בין הרעיה לדוד. בין כנסת ישראל לקב"ה. ומסכמת במסקנה שהרעיה כבר רוצה קשר יציב ומבוסס עם האהוב שלה, ומבינה שצריך מסגרת לאהבה והגיע הזמן לנישואין הדורשים הסכמים והתחייבות (פסוק יב), והרעיה מדגישה שהיא כבר בשלה ומוכנה לשלב הזה באומרה "אני חומה ושדי כמגדלות", אני הרעיה- כנסת ישראל נאמנה ושמורה (כמו חומה) אליך ובשבילך האהוב - ה'.
מכאן רבי יוחנן רוצה להביא הוכחה לכך שתלמידי חכמים לא צריכים שמירה חיצונית על ידי השתתפות בהוצאות חומה לעיר, כיון שהתורה שהם לומדים היא כמו חומה והיא זו שתגן עליהם מכל עניין, והם כמו המגדלי שמירה.
אבל ריש לקיש מכוון את רבי יוחנן להבנה אחרת בכיוון של שותפות בין ציבור לומדי התורה לציבור הכללי - כנסת ישראל היא החומה והם המגנים על כולם, ותפקיד הבתי מדרש זה להיות כמגדלי שמירה שעובדים בשותפות ומשפיעים כח לעם (רבנו גרשום "אני חומה בכל ישראל ולא בצדיקים בלבד").
מעשיהם של צדיקים
בהבנה הזו אנו יכולים לענות על השאלה השלישית - זה שתלמידי החכמים לא משתתפים כספית בהוצאות החומה אין זה אומר שלא צריך חומה כלל בשביל העיר כולה. אדרבה צריך לעשות השתדלות, אבל אל לנו לתת בה את כל תקוותינו, לא לחשוב שהיא זו שתציל אותנו מכל משמר. ההשתתפות הכספית היא עלולה לשקף תלותיות, לכן הת"ח לא שותפים. בנוסף לכך השמירה של התלמידי חכמים היא לא בגלל התורה שנשארת בפן הרעיוני אלא בגלל "מעשיהם של הצדיקים", היכולת לקחת את התורה ולהביא אותה לידי מעשה, לידי שותפות עם שאר תושבי העיר.
חיי אדם לפני הכל
לגביי השאלה השנייה ששאלנו, החתם סופר (ב"ב דף ח) והרב ש"י זוין (במכתב בספר הראל) והרב קוק (שבת הארץ) מסבירים את כל הסוגיא הזו של אי צורך בשמירה חיצונית אצל הצדיקים ותלמידי חכמים רק במצב של איום ממוני כגנבים ולסטים שבאים על העיר, אבל איום על חיי אדם - אין הווא אמינא לפטור והם מחויבים להשתתף בכל הוצאה שתהיה להגן על העיר ותושביה בכל האמצעים הדרושים כולל לחימה בפועל.
מאת: אביאל קוטלר