מאת: אביאל קוטלר
מהי המשמעות של פורים? מהי הנקודה המרכזית ביותר של החג הזה? איך מרדכי ואסתר תכננו שנציין את היום הזה? לשאלות הללו יש אינסוף תשובות. ומתוכן אני רוצה לשתף אתכם באחת עיקרית.
בספרי "הקריאה לשמחה" אני מוכיח שההגדרה של המושג הנפוץ "שמחה" אינה נעוצה בשאלה כמה אני שמח אלא כמה אני יכול לשמח. ובשביל זה יש לנו את פורים. יום אחד בשנה בו אנו מפנים את כל הכוחות שלנו לעבר האחר. מקדישים את כל הזמן והמחשבה לעזור לזולת. וכשמתבוננים בכל מנהג ומצווה שמרדכי ואסתר עיצבו בחג הפורים מוצאים שהם מכוונים לרעיון הזה.
הרב יחיאל וינברג (שו"ת שרידי אש חלק א, סימן סא) מחדש ששמחה לא מתחילה ונגמרת בחודש אדר, ומצוות משלוחי מנות ומתנות לאביונים אינן קשורות לפורים דווקא. אלא הן מצוות השייכות לכל השנה כולה: "משלוח מנות היא באמת מצוה תמידית בכל השנה, ורק בפורים נצטוינו לקיים בפועל מצוה זו כדי שנזכור בכל השנה". פורים הוא יום אימונים של נתינה, וממנה אנו לומדים על חשיבותה ליישם בכל השנה.
האם עני חייב לתת מתנות לאביונים? בפשטות הפוסקים אומרים שכן (ב"ח או"ח סימן תרצ"ד; רמב"ם הל' מתנות עניים ז,ה), והם לומדים זאת ממצוות צדקה שגם חייב לתת למרות שאין לו כסף מיותר. אולי היינו חושבים שהוא יהיה פטור שהרי מצבו הכלכלי לא מאפשר לו לתת לאחרים? התשובה היא: שאין לך אדם שאין לו מה לתת משהו, זה יכול להיות כסף וזה יכול להיות כל דבר אחר שיש לו שווי כלשהו. זה יכול להיות בהקדשת זמן והתנדבות או בהטיית אוזן קשובה לנזקק. זה יכול להיות בביקור אדם חולה או הרמת טלפון לעידוד. אחד מבעלי החסידות הרב משה מקוברין נותן הסבר נוסף – "כל השנה כולה העני חושב שאתה נותן לו כסף רק בגלל שהוא עני, אבל בפורים כשהוא רואה שאתה נותן מתנות לחברים, העני חושב שאולי אתה נותן לו את הכסף כי הוא החבר שלך" (מתוך 'גוט פורים' מאת הרב שלמה קרליבך).
הרעיון הזה הוא כל כך עמוק וחשוב, ונמצא בתשתיות של מצוות הצדקה ביהדות. מצוות צדקה ביהדות היא לא רק טוב לב של הנותן, וכמובן שלא מחווה של רחמנות כלפיי המקבל בלבד. אלא עניינה להחזיר את הביטחון העצמי של העני, לשחזר את זקיפת קומתו הכפופה והכבוד שלו כאדם שנרמס. והדבר הכי גדול שאפשר לעשות עם מישהו כזה שהתדמית העצמית שלו נפגמה - זה לתת לו הזדמנות לתת. ליצור אפשרות של פעם בחיים שיעמוד בתפקיד של נותן. וזה קורה בפורים - "עיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה" (מסכת מגילה ד,ב) קריאת המגילה גורמת למבט של העני להתחלף ממבט מושפל למבט מרומם. והתפקיד שלנו בפורים הוא ליצור את הקסם הזה לקרות במציאות על ידי שינוי יחסינו לאחר.
כשאנו סוקרים את מצוות חג הפורים אנו מוצאים דירוג משמעותי בחשיבות שלהן. המקור המפורסם ביותר לסדרי עדיפויות שעל האדם לערוך בפורים הוא הרמב"ם (הל' מגילה ב,יז): "מוטב לאדם להרבות במתנות אביונים מלהרבות בסעודתו ובשלוח מנות לרעיו". אומר הרמב"ם אדם צריך לשים לב איפה הראש שלו בפורים? במה הוא עסוק כל היום - בעצמי או באחר... העדיפות נוטה למתנות לאביונים, לגעת במעגל הרחוק יותר של החברה. הסיבה לכך היא: "שאין שֵם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים, שהמשמח לב האומללים האלו - דומה לשכינה, שנאמר: "להחיות רוח שפלים
ולהחיות לב נדכאים". השמחה הגדולה ביותר שאפשר להשיג בעולם היא השמחה שגורמת לנו להיות קצת כמו הקב"ה. פורים כולו הוא בנוי על הרעיון של גילוי הנסתר, התקרבות לה' באופן הכי עמוק. וכאן הרמב"ם מגלה לנו את הדרך להגיע ישירות לקרבת אלוקים. תשמח אחרים וכך תהיה קצת יותר אלוקי. בתשומת לב לעני, לאדם המסכן, הנפול ברוחו – דווקא שם תמצא את ה'.
ניתן לרכוש את הספר 'הקריאה לשמחה' בחנויות 'דברי שיר'
לתגובות: ayekot44@gmail.com