שתי נקודות מבט על האדם - בבא בתרא ד, ב

מאת: נתן קוטלר

רקע

במשנתנו נאמר ששני שותפים בבקעה (שדה תבואה) שהסכימו לבנות כותל, צריכים להתקין 'חזית' מכל צד לסמן שהכותל נבנה בשותפות. בסוגייתנו רבא מפרזיקא ואביי חלקו בשאלה מדוע המשנה הזכירה את עניין החזית? אביי סובר – כדי למנוע רמאות. אך רבא מקשה עליו "ותנא תקנתא לרמאי קא משמע לן?! [הייתכן שהמשנה באה ללמדנו כיצד להתגונן מפני רמאים?!]".

שתי נקודות מבט

מה עומד מאחורי המחלוקת של רבא ורב אשי?נראה שחלקו בשאלה עד כמה החשש מרמאים צריך לבוא לידי ביטוי בהלכה? אביי סובר שאכן המשנה מלמדת אותנו תקנה כנגד רמאים כנושא מרכזי (תוס'), אך רבא מפרזיקא סבור שהמשנה במהותה מתמקדת בהתנהלות הראויה בין שכנים "וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק בֵּין אִישׁ וּבֵין אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ [שכנו]" (דברים א, טז). המשנה אינה מבקשת ללמדנו כיצד להתגונן מפני רמאים כנושא עיקרי, אלא בדרך אגב בלבד. הסוגיה מסתיימת בדברי רבינא שמכריע שאכן המשנה לא "תקנתא לרמאי", אלא ללמדנו הלכה שאפילו במחיצת הוצא ודפנא מועילה חזית.

התמקדות ההלכה בטוב הפנימי שבאדם

שיטת רבא מפרזיקא ורבינא מבטאת את הרעיון שההלכה מתמקדת בטוב הפנימי של האדם ואין צורך להתמקד במקרי קיצון. הגמרא בדרך כלל יוצאת מתוך הנחת יסוד שרוב בני האדם טובים וישרים ולכן כאשר מובא מקרה הלכתי של מעשים לא מוסריים – הגמרא שואלת "מידי ברשיעי עסקינן? [=וכי אנו עוסקים ברשעים?!]" (יבמות לג, ב ועוד).

רעיון זה משמעותי לגבי נקודת המבט שלנו על העולם, על החברה ועל הסובבים אותנו. האם נקודת המבט שלנו מתמקדת בשוליים ובמקרי הקיצון, או ברוב ההגון, הישר והטוב?

להצטרפות לקבוצת 'הַדַּף הָרַעְיוֹנִי' בית מדרש גמרא באמונה: https://chat.whatsapp.com/FcOBPWtNITeDy1ZswZySbM