האם להסכמה אנושית יש כח כמו להכרעה שמימית על ידי ה'אורים ותומים'?
בסוגייתנו מובאת ברייתא מרתקת: "תניא, ר' יוסי אומר: האחין שחלקו, כיון שעלה גורל לאחד מהן - קנו כולם".
הגמרא מנסה להבין כיצד שאר האחים קנו את החלקים שלהם?
רבי אלעזר מסביר שהטלת הגורל פועלת כמו הגורל לחלוקת ארץ ישראל בימי יהושע.
אך הגמרא מקשה והרי בימי יהושע הגורל נעשה בקלפי ועל פי אורים ותומים, ולכן כיצד ניתן לדמות זאת למקרה של האחים שחלקו?
רב אשי מתרץ תירוץ מופלא: "בההוא הנאה דקא צייתי להדדי, גמרי ומקנו להדדי". הרשב"ם מסביר שלא צריך אורים ותומים "משום דגמרי בלבב שלם ומקנו למי שיעלה הגורל מיד מהני גמר דעתם עם הגורל כאורים ותומים".
האורים ותומים מגלים את הרצון השמיימי המוחלט, אך רב אשי מלמדנו שלהסכמה ולרצון בני האדם יש כח כמו הכרעת האורים והתומים, וזאת משני היבטים:
ראשית, אם ניתן לברר את העניין בכלים אנושיים, אין שואלים באורים ותומים. כדברי התוספות "כי לא רצו לשאול באורים ותומים כשיכולין לשאול על ידי דבר אחר" (גיטין סח, א; וראה גם תוספות הרא"ש שם). לכן אם האחים מסוגלים להתעלות ולהסכים בלבב שלם, אין צורך באורים ותומים.
יתרה מכך, בירושלמי נאמר שהאורים ותומים פועלים רק כאשר עם ישראל תמימים "ולמה נקרא שמם אורים שהן מאירין לישראל ותומים שהן מתימין לפניהם את הדרך שבעת שהיו ישראל תמימין היו מכוונין להן את הדרך" (ירושלמי יומא ז, ג). אם כן האורים ותומים הם למעשה 'רנטגן רוחני' למצבם של עם ישראל.
ובחזרה לסוגייתנו – לכן כאשר האחים בתמימות דעים, התוצאה תהיה מכוונת לאמת כאילו שהיתה נשאלת באורים ותומים.
